הגוזלים עזבו את הקן, מה תעשו עם החלל שנותר?

כשהנכדים כבר מגיעים לבקר, ודרכי שני בני הזוג עצמם נפגשות שוב בבית הגדול שלהם במערב ראשון לציון, הגיע הרגע להחליט: עוברים לבית קטן, או שמשנים את הגדול? בני הזוג, שיצאו לפנסיה לאחר שהילדים עזבו, בחרו בדרך השנייה. הם רצו להישאר במקום שבו נבנו הזיכרונות, אבל להתאים אותו למי שהם היום.

עיצוב: מיכל תומס, צילום: אלעד גרובנר, ארונות דלקוב

על השיפוץ הופקדה מעצבת הפנים מיכל תומס. "הם אמרו לי שהם רוצים להרגיש בבית מלון, אבל כזה שמותאם בדיוק אליהם", היא מספרת. "בית מפנק, יפה ופונקציונלי, שיהיה נוח לחיות בו ביום יום וגם לארח את הילדים והנכדים".

עיצוב: מיכל תומס, צילום: אלעד גרובנר, ארונות דלקוב

שני טעמים, שפה אחת

הנתון הראשון שתומס נתקלה בו לא היה הבית עצמו, אלא הפער בין שני בעליו. בעלת הבית ביקשה אלגנטיות, נוכחות ותחושת וואו. בעלה העדיף חומרים טבעיים ומראה רגוע וחם. "חיפשתי ליצור יוקרה שקטה", היא מסבירה, "כזו שמגיעה מהדיוק, מהפרופורציות ומהחיבור בין החומרים, ולא מעומס".

עיצוב: מיכל תומס, צילום: אלעד גרובנר, ארונות דלקוב

השפה שנוצרה היא כפרית מודרנית: גוני חול, שמנת ובז', עץ, אבן, זכוכית מעושנת וטקסטיל רך. הפרקט הוחלף לעץ אלון והמשיך גם אל המדרגות, בחירה שנועדה לחבר בין פריטי העץ הקיימים לבין עץ האגוז החדש שנכנס לחדרים השונים.

עיצוב: מיכל תומס, צילום: אלעד גרובנר, ארונות דלקוב

השינוי הגדול ביותר קרה בסוויטת ההורים. חדר שינה שבו גרו הילדים בעבר צורף לחדר השינה הראשי, ובמסגרת זאת נפתח מעבר חדש באישור קונסטרוקטור. חדר הארונות הישן אוחד עם חדר הרחצה, ומהשילוב התקבלה סוויטה שמרכזת שינה, רחצה, אחסון והתארגנות במרחב פרטי אחד.

עיצוב: מיכל תומס, צילום: אלעד גרובנר, ארונות דלקוב

חדר הארונות, שתוכנן בשיתוף חברת דלקוב, תוכנן כמרחב התארגנות שלם ולא כאחסון בלבד. הוא כולל ארונות זכוכית, אזורי תלייה שונים, פתרון ייעודי למכנסיים ולנעליים, תאורה נסתרת, נישה לקרש גיהוץ ולמגהץ, פינת התארגנות, מראת גוף גדולה, ויציאה ישירה למרפסת. "הגישה שלי היא שמה שאנחנו לא רואים, לא קיים", אומרת תומס. "ביומיום אנחנו ניגשים למה שנגיש ונוח לנו, ולכן חשוב לי לתכנן אחסון שמאפשר לראות, להגיע ולהשתמש בקלות".

עיצוב: מיכל תומס, צילום: אלעד גרובנר, ארונות דלקוב

גם חדר הרחצה עבר מהפך. הגדלתו אפשרה לשלב שני כיורים, מקלחון גדול ושירותים. שוב נדרשה תומס לגשר בין הטעמים: בעלת הבית חלמה על שיש מרשים, בן זוגה העדיף את המראה השקט של האבן הטבעית. הפתרון היה קיר אחד משיש באזור הכיורים, בעוד שאר החיפויים נותרו רגועים יותר. עץ אגוז, פרזול בגוון רוז גולד וחיפוי במראה חלוקי נחל השלימו את האווירה.

עיצוב: מיכל תומס, צילום: אלעד גרובנר, ארונות דלקוב

הרמקולים נשארים

המטבח תוכנן מחדש במיקומו הקיים. אחת ההתלבטויות הייתה בין הרצון באי לבין הצורך בשולחן אוכל בגובה רגיל לחמישה אנשים. תומס פתרה אותה בתכנון אלמנט שנראה כחלק מהמטבח אך מתפקד כשולחן, ושמר על מעבר פתוח בסמוך למדרגות.

עיצוב: מיכל תומס, צילום: אלעד גרובנר, ארונות דלקוב

ואז הייתה הדרישה שעליה בעל הבית לא היה מוכן להתפשר: מערכת המוזיקה והרמקולים הגדולים שלו. "בזה לא נוגעים", הוא הבהיר כבר בתחילת הדרך. תומס לא ניסתה להסתיר אותם. המערכת קיבלה מקום ייעודי במטבח, מיקום הרמקולים תוכנן כך שיאפשר ליהנות ממוזיקה בזמן הבישול, וכל החיווט הוטמן בתוך הקירות.

הסלון ופינת האוכל, שנשארו ממקודם, שולבו בתכנון הכולל כך שהבחירות החדשות יתחברו אליהם באופן טבעי. לא הכול נהרס, ולא כל מה שהיה ישן הוחלף. אחרי 25 שנה שבהן שירת הבית משפחה שלמה, השיפוץ הפך אותו לבית של זוג, שעדיין מוכן לביקורי הילדים והנכדים.

פרטי הפרויקט - עיצוב פנים והום סטיילינג: מיכל תומס | צילום: אלעד גרובנר | ארונות: דלקוב