כך מחדשים בית ירושלמי מבלי לוותר על נשמתו

בעלי הבית בירושלים ביקשו לשפץ מבלי לאבד את האופי המקורי. המעצבת קרן ניב טולדנו התחילה מהאבן המזוהה עם העיר ובנתה ממנה את כל השאר

מערכת בית ונוי

6 דקות קריאה

02-07-2026

כשמשפחה מתגוררת בבית שנים רבות, השיפוץ מתחיל בשאלה אחת: מה משאירים? קרן ניב טולדנו ידעה מהר מאוד את התשובה. בריצוף המקורי - אבן ירושלמית אותנטית - לא נוגעים. מגווניה החוליים של האבן יצאה פלטת הצבעים כולה, ומאופייה החומרי התגבשה השפה העיצובית של הבית.

עיצוב: קרן ניב טולדנו, צילום: איתי בנית, תאורה: לייט אין

הבית שייך לזוג ולארבעת ילדיהם, משפחה שומרת מסורת שביקשה שיפוץ מקיף של 340 מטר רבוע אבל סירבה לנתק את הבית מעצמו ובמקום זאת תת לו פרשנות עדכנית. כזו שתשרת חיי בית פעילים ומשפחה גדולה, מבלי לוותר על האופי שנבנה לאורך שנים.

עיצוב: קרן ניב טולדנו, צילום: איתי בנית, תאורה: לייט אין

הכניסה קובעת את הטון מיד. קונסולה, ומעליה גופי תאורה מבית Light In שנבחרו להיראות כמו תכשיט בתוך החלל. מסביב נגרות עשירה עם פתרונות אחסון רחבי היקף, ומתוכה נפתחת דלת דו-כנפית לפינת נטילת ידיים - אלמנט מתוכנן במיוחד עבור אורח החיים של המשפחה. כבר כאן ניכר שהבית מאורגן מבפנים החוצה.

עיצוב: קרן ניב טולדנו, צילום: איתי בנית, תאורה: לייט אין

קימורים כשפה

אחד הכלים המרכזיים שניב טולדנו בחרה הוא שפת הקימורים. משקופי נגרות עם קצוות מעוגלים מסמנים את המעברים בין החללים, מוטיב שחוזר שוב ושוב - במשקופים, במראות, ברהיטים. הבולט מכולם הוא הפתח בין הסלון לפינת הפסנתר, קפסולה מעוגלת שעוצרת את המבט ומבודדת את הפינה מבלי לסגור אותה.

עיצוב: קרן ניב טולדנו, צילום: איתי בנית, תאורה: לייט אין

מול פינת הפסנתר ניצב קיר נגרות רחב שמשמש כספריית הקודש של הבית. בתוכו מוטמעות מערכות המיזוג, כך שהטכני נעלם לתוך הנגרות ולא מופיע כגוף זר בחלל.

עיצוב: קרן ניב טולדנו, צילום: איתי בנית, תאורה: לייט אין

פינת האוכל היא הלב הפועם של הבית. קיר שלם מחופה נגרות אלון טבעי בצורניות של פאזל אסימטרי, ובתוכו נטמעת דלת בקו אפס שמובילה לסוויטת אחת הבנות. במבט ראשון קשה להבחין בה. למרגלות הקיר שידת כלים עם משטח אבן טאג' מאהל, מעליה אביזרי פליז ופריטי אמנות ישראלית. מעל השולחן תלוי גוף תאורה של המעצבת איילה צרפתי, שמוסיף נוכחות פיסולית לחלל.

עיצוב: קרן ניב טולדנו, צילום: איתי בנית, תאורה: לייט אין

הקומה הפנימית

קומת מינוס אחד היא קומת חדרי השינה, ובמרכזה פינת משפחה שממנה יוצאים כל החדרים. כדי להימנע מריבוי דלתות שמפרק את המעטפת, חופו כל הקירות בנגרות אלון שבתוכה הדלתות מוטמעות. התוצאה היא קומה שקטה ואחידה.

עיצוב: קרן ניב טולדנו, צילום: איתי בנית, תאורה: לייט אין

בחדר הבן שפה של גווני ג'ינס כחולים, וחדר הרחצה שלו קיבל אופי תעשייתי עם גופי תאורה שחורים וחיפוי פסיפס בירוק מרווה. בחדר הרחצה של אחת הבנות שולבה אבן שהתאורה בוקעת מתוכה, כך שהאור נראה כחלק מהחומר עצמו. בסוויטת בת נוספת שולבו גופי תאורה מראטן שמוסיפים חמימות וטקסטורה. סוויטת ההורים תוכננה כחלל עוטף ואינטימי והיא כוללת פינת ישיבה, טפט רך, שטיחים בגוונים בהירים, וגופי תאורה משולבים בנגרות משני צידי המיטה.

עיצוב: קרן ניב טולדנו, צילום: איתי בנית, תאורה: לייט אין

הסלון מחזיר את הכל לנקודת ההתחלה. קירות מחופים טפט בגוון פשתן עם מרקם הדומה לבד, שטיח זיגלר מסורתי, ספת L גדולה, כורסאות עור וכורסאות מסתובבות שמאפשרות להפנות את הישיבה גם לכיוון הפסנתר. עבודות אמנות ישראלית פזורות ברחבי החלל, ואחת ההשראות שהנחתה את הסטיילינג היא מוטיב שבעת המינים. מעל הכל תלוי גוף תאורה בקוטר 1.2 מטר מבית Light In, מורכב מקני זכוכית, שמשחק עם האור ועם הנוכחות.

עיצוב: קרן ניב טולדנו, צילום: איתי בנית, תאורה: לייט אין

האבן הירושלמית שנותרה לאחר השיפוץ לא הייתה רק בחירה אסתטית אלא נקודת המוצא שממנה החל הכל: הצבע, החומר ובעיקר האופי. כך נראה בית שיודע מאיפה הוא בא.

כך מחדשים בית ירושלמי מבלי לוותר על נשמתו

קימורים כשפה

הקומה הפנימית

פרטי הפרויקט: עיצוב פנים: קרן ניב טולדנו, תאורה: Light In, צילום: איתי בנית

הצטרפו לניוזלטר של בית ונוי

כתבות נוספות