גוגנהיים אבו דאבי, שתכנן פרנק גרי, ייפתח לקהל בדצמבר

המוזיאון החדש באי סעדיאת יצטרף לרשת גוגנהיים העולמית לצד ניו יורק, ונציה ובילבאו, עם 30 גלריות, 10 חרוטי פלדה ענקיים ואוסף אמנות שנבנה במשך יותר מעשור

זוהר שחר לוי

7 דקות קריאה

02-08-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

מחלקת התרבות והתיירות של אבו דאבי הודיעה שמוזיאון גוגנהיים אבו דאבי ייפתח לציבור ב-11 בדצמבר 2026 באי סעדיאת. המוזיאון, שתכנן האדריכל פרנק גרי (Frank Gehry), שהלך לעולמו בדצמבר 2025, הופך לסניף הרביעי ברשת גוגנהיים העולמית, לצד ניו יורק, ונציה ובילבאו.

ייפתח בדצמבר. צילום באדיבות: גוגנהיים אבו דאבי

התאריך הרשמי סוגר עשור שלם של עבודה על אחד הפרויקטים המורכבים בקריירה של גרי, שהחל בתכנון המוזיאון עוד לפני שהחלה הבנייה בפועל באי, והלך לעולמו בטרם נשלמה. הודעת מחלקת התרבות והתיירות של אבו דאבי מסמנת את הרגע שבו פרויקט שתוכנן במשך שנים הופך סוף סוף למוזיאון שאפשר להיכנס אליו.

גוגנהיים אבו דאבי קם מתוך שיתוף פעולה בין מחלקת התרבות והתיירות של אבו דאבי לבין קרן סולומון ר. גוגנהיים, אותה קרן ניו יורקית שמאחוריה עומדים גם גוגנהיים ניו יורק, גוגנהיים ונציה וגוגנהיים בילבאו. אבו דאבי הופכת כך לסניף הרביעי במשפחת המוזיאונים, וגם לתחנה הראשונה שלה במזרח התיכון.

פרנק גרי, נפטר לפני שהפרויקט הושלם. צילום: shutterstock

המבנה ניצב בלב סעדיאת, באזור שהופך בהדרגה לאחת הריכוזים הגדולים בעולם של מוסדות תרבות. בסביבתו הקרובה כבר פועלים לובר אבו דאבי, המוזיאון הלאומי זאיד, מוזיאון ההיסטוריה של אבו דאבי, טים-לאב פנומנה אבו דאבי, ברקלי אבו דאבי, מרכז התרבות והאמנות מנרת אל סעדיאת ובית אברהם. גוגנהיים אבו דאבי לא בא להחליף אף אחד מהם אלא להשלים תמונה של שכונה שלמה שמוקדשת לאמנות, מוזיקה ותרבות.

10 חרוטים שמגדירים את קו הרקיע

הבניין עצמו הוא אולי הפרויקט הגדול והמורכב ביותר שחתם עליו גרי. השטח הבנוי הכולל עומד על 80 אלף מ"ר, וממנו כ־11,600 מ"ר הם שטח פנימי המחולק ל-30 גלריות, כולן מחוברות דרך אטריום מרכזי אחד. סביב המבנה נפרש שטח תצוגה חיצוני נוסף של 23 אלף מ"ר, הפרוס על פני החרוטים והטראסות שמקיפים את המוזיאון.

ההשראה למבנה היא המפגש בין ים ליבשה. צילום באדיבות גוגנהיים אבו דאבי

עשרת החרוטים הם האלמנט שהופך מזוהה עם הבניין ובזכותם ניתן לזהות אותו כבר מרחוק. תשעה מהם מצופים ברשת נירוסטה, ואחד עשוי אוניקס וזכוכית. גובהם מגיע עד 88 מטרים, וגרי תכנן אותם לא רק כפיסול חיצוני אלא ככלי פונקציונלי, כזה שמאפשר אוורור טבעי ויספק צל לחללי התצוגה החיצוניים. הצורה מבקשת להזכיר את המפגש שבין יבשה לים, נקודה שמתוארת כמקור ההשראה המרכזי לתכנון כולו, לצד מוטיבים אדריכליים שאופייניים לאזור המפרץ.

אוסף שנבנה במשך יותר מעשור

מבחינה תוכנית, גוגנהיים אבו דאבי לא מתכוון להיות עוד גרסה של המוזיאונים שקדמו לו. ההצהרה הרשמית של המוזיאון מדברת על ראייה טרנס תרבותית, כלומר ניסיון לספר את סיפור האמנות המודרנית והעכשווית לא לפי סדר כרונולוגי או גיאוגרפי מוכר, אלא דרך שושלות אמנותיות, רשתות קשרים והשפעות הדדיות בין אמנים מרחבי העולם. האוסף עצמו נבנה כבר משנת 2009, כך שכשהדלתות ייפתחו לא מדובר במוזיאון ריק שממתין לתוכן, אלא במאגר שנצבר במשך יותר מעשור וכולל ציור, פיסול, מיצב, צילום, תמונה נעה ומדיה חדשה.

הגלריות עצמן יאורגנו סביב נושאים רחבים במקום סביב תקופות, בהם הפשטה, תרבות פופולרית, אדמה, שפה וסיפור סיפורים. הרעיון הוא לתת למבקרים למצוא את דרכם האישית בתוך האוסף, לא לגרור אותם דרך ציר זמן קבוע מראש. לצד תצוגת האוסף הקבוע, המוזיאון מתכנן להזמין עבודות חדשות במסגרת תוכנית הזמנות ייעודית, לקיים מחקר שוטף ותערוכות מתחלפות, ולהפעיל תוכנית ציבורית רב לשונית שאמורה לפנות גם לקהל המקומי וגם למבקרים בינלאומיים.

עשור של תכנון ובנייה. צילום באדיבות: גוגנהיים אבו דאבי

הפתיחה הקרובה של גוגנהיים אבו דאבי משלימה תהליך ארוך במיוחד עבור פרויקט שהוכרז לראשונה עוד בשנות האלפיים. עם זאת, התזמון הנוכחי הופך אותו לחלק ממגמה רחבה יותר של האמירויות, שמשקיעה משאבים גדולים בהפיכתה של סעדיאת לאחד ממוקדי התרבות המשמעותיים בעולם. מוזיאון שנבנה סביב חרוטי פלדה ענקיים ואוסף בין לאומי עשיר, במקום שעד לפני עשור היה חול מדברי ריק, הוא אולי הדוגמה הברורה ביותר לכיוון שאליו הולכת אבו דאבי.