טריאנלה מילאנו חוגגת את אחד מאבות העיצוב הרדיקלי

אנדראה ברנצי, פינטה די ארכיטטורה, 2006. צילום: Daniel Kukla, באדיבות Friedman Benda ואנדראה ברנצי

אדריכלות מהעולם

טריאנלה מילאנו חוגגת את אחד מאבות העיצוב הרדיקלי

תערוכה ענקית המוקדשת לאנדראה ברנצי נפתחת בשיתוף מוזיאון קרן קרטייה לאמנות עכשווית, ומוצגת דרך עיניו של חברו האדריכל היפני טויו אימוטו

זוהר שחר לוי

5 דקות קריאה

10-08-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

"אנדראה היה יותר הוגה דעות מאשר אדריכל או מעצב", אומר האדריכל היפני טויו אימוטו, זוכה פרס פריצקר על חברו הקרוב במשך עשורים – אנדראה ברנצי. "הוא מעולם לא הפסיק לשאול מה זה עיצוב, מה זו אדריכלות, מה זו העיר?". המשפט הזה הוא נקודת המוצא לתערוכה "אנדראה ברנצי מאת טויו אימוטו. הווה מתמשך", שמוצגת בימים אלו בטריאנלה מילאנו ותימשך עד אוקטובר. התערוכה מתקיימת בשיתוף פעולה עם מוזיאון קרטייה לאמנות עכשווית שבפריז.

אנדראה ברנצי, 2010. צילום: Emanuele Zamponi.

ברנצי, שנפטר ב-2023 בגיל 85, נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בהיסטוריה של העיצוב האיטלקי. ב-1966 הקים יחד עם קבוצת אדריכלים צעירים מפירנצה את ארכיזום, קבוצה שדחתה את עקרונות המודרניזם והציעה במקומם חשיבה ביקורתית על העיר והחפץ. הפרויקט המוכר ביותר שלה, נו סטופ סיטי, שפותח בין 1967 ל-1972, הציג חזון עירוני שבו החלל האנושי כבר לא זקוק לצורה, לתפקוד או לאדריכלות במובן המסורתי. אימוטו בחר להציב בלב התערוכה שחזור בקנה מידה של אחד לאחד של הפרויקט הזה, כדי שהמבקרים יוכלו ממש להיכנס לתוך הרעיון.

אנדראה ברנצי, לה מטרופולי מרצ'ולוג'יקה, 2010. צילום: Daniel Kukla, באדיבות Friedman Benda ואנדראה ברנצי

את עיצוב המרחב תכנן אימוטו סביב מטאפורה של נהר. "תכננתי את כל מרחב התערוכה כמודל של עיר נזילה", הסביר. אין קירות מפרידים, אין מסלול כרונולוגי קבוע. במקום זה יש רצף של אזורים נבדלים בזרימה אחת, מה שאימוטו מכנה זרימה ומערבולות. כל תחנה במסלול מציגה קבוצת עבודות סביב נושא מסוים, ומאפשרת למבקר לנוע בין תקופות ובין תחומים בלי סדר מחייב.

אנדראה ברנצי, מודלו די אורבניצאציונה אומידה, אקספו סרגוסה, 2008. צילום: Studio Branzi, באדיבות אוסף פרטי

הגישה הזו נועדה לשקף את האופן שבו ברנצי עצמו חשב, כפי שתיארה זאת בת זוגו ושותפתו לחיים ולעבודה, ניקולטה מורוצי: "הוא שינה כל הזמן את נקודות הייחוס שלו, והשכחה הייתה עבורו דרך של זיכרון".

אנדראה ברנצי, לה מטרופולי מולטיאטניקה, מקט לטריאנלה ה-21, 2016. צילום: Studio Branzi, באדיבות אוסף פרטי

התערוכה בנויה מ-11 מדורים ומעל 400 עבודות, ופותחת ונסגרת בשני דיוקנאות עצמיים שצייר ברנצי, האחד מ-1968 והשני מ-2022. בין לבין נפרש מסע שעובר דרך פרויקטים עירוניים תיאורטיים, ניסויים בפני שטח ובחומרים, ועד לפרויקטים הביתיים שלו כמו קייס א פיאנטה צ'נטרלה, שבהם מרכז הבית מיוצג תמיד באובייקט יחיד, שטיח, אח, ספה או שולחן.

אנדראה ברנצי מאת טויו אימוטו, הווה מתמשך. תצלום התקנה, צילום: Andrea Rossetti, © טריאנלה מילאנו

בלב התערוכה מוצבות שתי ההתקנות אליפס וגזבו, ששתיהן חלק מהאוסף הקבוע של מוזיאן קרטייה מאז 2008. סטפנו בוארי, נשיא טריאנלה מילאנו, תיאר את החשיבה של ברנצי כ"אדריכלות של מחשבה" שממשיכה להתקיים גם בלי בניין אחד שנבנה בפועל.

ויניילי, פוסטר רשמי לטריאנלה ה-13 של מילאנו (ארבע גרסאות צבע), 1964. ניקולה מונטה. צילום: Alessandro Saletta ו-Melania Dalle Grave, DSL Studio. באדיבות טריאנלה מילאנו, הארכיונים

לצד התערוכה יוצא לאור קטלוג הכולל למעלה מחמישים תרומות מכותבים, מעצבים ואמנים בינלאומיים שנכתבו במיוחד לרגל האירוע. גם מנהל מוזיאון קרטייה, כריס דרקון, תיאר את התערוכה כ"מחווה שהמתינה יותר מדי זמן לאחד מהאדריכלים הבלתי שגרתיים ביותר של המאה ה-20".