"בראייה שלנו צפיפות היא ערך שצריך לשאוף אליו - ולא האויב של העיר"

בעידן של מחסור בקרקע, התחדשות עירונית רחבת היקף ותכנון מערכות תחבורה מטרופוליניות כמו המטרו, השאלה כבר אינה האם הערים בישראל ימשיכו להצטופף – אלא כיצד עושים זאת נכון. עבור אדריכלים ומתכננים, צפיפות אינה רק אילוץ אלא כלי שיכול לייצר עירוניות טובה יותר, כל עוד היא מתוכננת מתוך ראייה רחבה של המרחב הציבורי ושל המערכת העירונית כולה.

אדריכלית עדי אסיף, שותפה במשרד גוטמן אסיף, רואה בצפיפות דווקא מנגנון שמאפשר לשפר את העיר – בתנאי שמנהלים אותה נכון. לדבריה, במקרים רבים הבעיה בישראל אינה צפיפות אלא דווקא דלילות עירונית וחוסר עירוב שימושים.

צילום: אדריכלית שותפה עדי אסיף, גוטמן אסיף אדריכלים, צלם: ניר סלקמן

“בראייה שלנו צפיפות היא ערך שצריך לשאוף אליו. הרבה מאוד אזורים בארץ סובלים מדלילות וממרחבים חד־גוניים – אזורים שעובדים בהם בלבד או ישנים בהם בלבד. צפיפות היא לא בעיה שצריך לפתור אלא סיטואציה מרחבית שצריך לנהל. המקומות שאנחנו נהנים להיות בהם הם בדרך כלל מקומות עם ריבוי פעילויות, מקומות בהם יש עירוב שימושים – וכאן נכנסת לתמונה הצפיפות”.

לדבריה, כאשר מתכננים התחדשות עירונית, הגדלת מספר יחידות הדיור אינה עומדת לבדה. התהליך חייב להיות מלווה בהשקעה משמעותית במרחב הציבורי ובתשתיות העירוניות.

“בתכניות ההתחדשות העירונית שאנחנו מקדמים, לצד הגדלת מספר יחידות הדיור, אנחנו תמיד מחפשים איך לשפר את המרחב הציבורי לטובת הציבור הקיים והעתידי – אם דרך שילוב פונקציות ציבוריות בתוך מבנים, אם דרך תוספת שטחי קרקע לציבור ואם דרך שדרוג מערך התחבורה הציבורית”.

דוגמה לכך היא תכנית שמקדם המשרד עבור מינהל התכנון לאורך רחוב כצנלסון בגבעתיים. במסגרת התכנון הוקצו שטחים לשני בתי ספר חדשים ולפארק ליניארי חדש – תוספת משמעותית במרקם עירוני צפוף.

צילום: פרוייקט כצנלסון גבעתיים, גוטמן אסיף אדריכלים, הדמיה: אלמה קישון

“בעיר מאוד צפופה, זו תוספת של ממש – אוויר לנשימה”, אומרת אסיף. “העבודה שלנו היא לאזן בין אינטרסים שונים וצרכים ציבוריים שלא תמיד קל ליישב ביניהם, במיוחד סביב תחבורה עתידית כמו מטרו. אנחנו מתחילים תמיד בהיכרות עמוקה עם הסיטואציה המרחבית, אחר כך מגדירים עקרונות ברורים – קישוריות, פתחים, רצף ציבורי – ורק לאחר שהעקרונות מוסכמים, רותמים מחדש את כל בעלי העניין כדי להגיע לתוצאה שבה כולם מרוויחים”.

אם אסיף מדגישה את ניהול הצפיפות, אדריכל יהושע גוטמן, שותף גם הוא במשרד, מבקש להחזיר את הדיון לנקודת המוצא של התכנון העירוני: הקרקע והמרחב הציבורי.

צילום: אדריכל שותף יהושע גוטמן, משרד גוטמן אסיף אדריכלים

“לא משנה אם זה מגדל של 20 קומות או 40 קומות – מה שקובע הוא קומת הקרקע, המרחב הציבורי האמיתי”, הוא אומר. “בפרויקטים שלנו אנחנו מתחילים תמיד מהשלד הציבורי – מהמעברים, מהכיכרות, מהגינות, מהחזיתות המסחריות ומההקצאות למבני ציבור – ורק אחר כך בודקים את הבינוי”.

גישה זו באה לידי ביטוי בפרויקטים שונים של המשרד. בתכנית ברחוב דב הוז בחולון, סמוך לתחנת מטרו עתידית, נבנה שלד עירוני הכולל פארק עירוני, חזית מסחרית, כניסות למטרו ולשכונה ומבני חינוך. אחד מבתי הספר אף תוכנן מעל רחוב מסחרי, תוך שימוש בטופוגרפיה שמאפשרת כניסות ישירות אליו ממפלסים שונים.

צילום: פרוייקט דב הוז חולון, גוטמן אסיף אדריכלים, הדמייה תאי זהבי

בתכנית נוספת באזור רבי עקיבא בחולון, אזור תעשייה שעובר הסבה לשכונת מגורים, בחרו המתכננים לשמר מבנים תעשייתיים ישנים – מפעל קרח ומבנה מסור – ולהפוך אותם למבני ציבור. השימור יצר קנה מידה אנושי בתוך אזור של מגדלים והוסיף עומק ואופי למרחב העירוני.

“מבחינתי”, מסכם גוטמן, “הסיפור של ההתחדשות העירונית הוא קודם כול הסיפור של הקרקע ושל המרחב הציבורי – ורק אחר כך של הבניינים”.

בסופו של דבר, התמונה שעולה מדבריהם של אסיף וגוטמן מציעה מבט אחר על הצפיפות העירונית: לא כבעיה שיש לפתור, אלא ככלי תכנוני שמאפשר לייצר עירוניות עשירה יותר. כאשר הצפיפות מלווה בהשקעה במרחב הציבורי, בקישוריות ובשירותים עירוניים – היא יכולה להפוך ממגבלה להזדמנות.