מה משותף לעיר שהתאוששה מרעידת אדמה, לנמל פולני חדש ולתיאטרון בלב היער?

התיאטרו אמזונס (Teatro Amazonas) במנאוס. צילום: Roumen Koynov, © Reggo, באדיבות אונסק"ו

מה חדש

מה משותף לעיר שהתאוששה מרעידת אדמה, לנמל פולני חדש ולתיאטרון בלב היער?

שלושה אתרים חדשים ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו - בטשקנט, בגדיניה ובאמזונס, מראים שהאדריכלות המודרניסטית שימשה בכל מקום למטרה אחרת לגמרי

זוהר שחר לוי

5 דקות קריאה

03-08-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו הכניסה השבוע לרשימה שלושה אתרים אדריכליים שנבנו באותה שפה מודרניסטית בדיוק, אבל מסיבות שונות לחלוטין זו מזו. עיר שתוכננה מחדש אחרי אסון טבע באוזבקיסטן, נמל שהוקם על ידי מדינה פולנית צעירה שרצתה להוכיח את מקומה באירופה, ותיאטראות מפוארים שנבנו בברזיל בזכות עושר כלכלי פתאומי מתעשיית הגומי.

מבט חיצוני על האולם המרכזי בהיכל הקולנוע על שם עליישר נוואי (Alisher Navoi Cinema Palace), חלק ממתחם האדריכלות המודרניסטית של טשקנט. צילום: Karel Balas, באדיבות אונסק"ו

טשקנט, עיר שנולדה מחדש

רעידת האדמה שפגעה בטשקנט בירת אוזבקיסטן ב 1966 הרסה חלקים נרחבים מהעיר, ובעקבותיה תוכננה מחדש כמעט מהיסוד. עשרה מבנים ומתחמים עירוניים שנבנו בין שנות השישים לתחילת שנות התשעים נכנסו עכשיו לרשימת אונסק"ו, תשעה מהם לאורך צירים עירניים חדשים שנקבעו בתוכניות האב של אותה תקופה. מדובר במוזיאונים, אולמות תערוכה, בתי מלון, מתחמי מגורים ומוסדות תרבות שנועדו להראות שהעיר לא רק שרדה את האסון אלא נולדה מחדש כמטרופולין סובייטי מודרני. הבנייה שילבה טכנולוגיה תעשייתית וחוסן סייסמי עם התאמה לאקלים המקומי ולמסורות התרבותיות של מרכז אסיה, כך שהתוצאה יצאה שונה מהעתקה סובייטית גנרית וקיבלה זהות משלה.

החזית הראשית של ארמון ידידות העמים (Palace of Peoples' Friendship), חלק ממתחם האדריכלות המודרניסטית של טשקנט. צילום: Karel Balas, באדיבות אונסק"ו

גדיניה, נמל שמייצר זהות

בין שתי מלחמות העולם הפכה גדיניה מכפר דייגים קטן על חוף הים הבלטי לנמל הראשי של הרפובליקה הפולנית השנייה. מרכז העיר שנכנס עכשיו לרשימה כולל את שני הרחובות המרכזיים, שכונות המגורים, מבני הציבור והווילות על גבעת קמיינה גורה. התכנון לא היה מקרי אלא יישום נרחב של עקרונות מודרניסטיים ליצירת מכלול אורבני קומפקטי בעל זהות אדריכלית ברורה.

מתחם מבני מוסד הביטוח הסוציאלי (ZUS) בגדיניה, בניין המשרדים בפינת רחוב 10 לוטגו 24, ובניין המגורים ברחוב 3 מאיה 20 עד 22 מימין. צילום: B. Ponikiewski, © עיריית גדיניה, באדיבות אונסק"ו

עבור פולין הצעירה, שהקימה לעצמה זהות לאומית אחרי שנים תחת שלטון זר, הנמל החדש והעיר שסביבו ביטאו שאיפה להוכיח שהמדינה שייכת לאירופה המודרנית.

תצלום אווירי של מרכז העיר גדיניה (Gdynia City Centre), הרציף הדרומי. צילום: B. Ponikiewski, © עיריית גדיניה, באדיבות אונסק"ו

אמזונס, עושר שנבנה מגומי

שני התיאטראות שנכנסו לרשימה, התיאטרו דה פאז בעיר בלם והתיאטרו אמזונס במנאוס, נבנו בסוף המאה התשע עשרה בשיא הפריחה הכלכלית של תעשיית הגומי באזור. שתי הערים ביקשו להציג את עצמן כמרכזים קוסמופוליטיים המחוברים למסחר הבינלאומי, ובנו לשם כך מבנים בהשראה אירופית מובהקת, אך עם עיטורים ומוטיבים שמזכירים את הג'ונגל הסובב אותם. האדריכלות כאן לא שירתה שיקום אחרי אסון או בנייה לאומית, אלא ביטאה שאפתנות כלכלית של רגע היסטורי שכולם ידעו שהוא זמני, לפני שטרנד הגומי קרס.

התיאטרו אמזונס (Teatro Amazonas) במנאוס. צילום: Roumen Koynov, © Reggo, באדיבות אונסק"ו

אין נייטרליות

שלושת המקרים שונים לגמרי זה מזה באזור הגאוגרפי, בתקופה הפוליטית ובנסיבות הכלכליות, אבל כולם משתמשים באוצר מילים אדריכלי דומה מאוד. סגנון אדריכלי אף פעם לא נייטרלי, הוא תמיד משרת מטרה ספציפית, בין אם זו הוכחה שעיר קמה לתחייה, טענה לשייכות לאומית, או ניסיון להנציח עושר שכולם ידעו שהוא זמני.

תגיות: אדריכלות מהעולם