המלחמה על השטיח: למה מה שנראה מיותר הוא חובה עבור המעצב?

בכל תהליך של הלבשת הבית יש רגע קלאסי שבו המעצב/ת מצביעים על פינה ריקה ומציעים ש"כאן חייבת לעמוד מנורה גבוהה". הדיירים, מצד שני, כבר מחשבים בראש כמה אבק היא תצבור. מצידם הדירה יקרה גם ככה, ומה כבר יעשו עם מנורה, וילון, שטיח או עציץ שהם לא יודעים לטפל בו.

מצד אנשי המקצוע מדובר בסיפור שלם של עיצוב עם אווירה, עומק ופרופורציות בחלל. הפער בין הפרקטי לאסתטי הוא המקום שבו נולדים הוויכוחים המעניינים ביותר בעיצוב פנים. בעוד שדיירים רבים נוטים לראות בשטיח גדול, בווילון שנשפך עד הרצפה או בגוף תאורה "תוספות מיותרות", שרק מעמיסות על התקציב, המעצבים רואים בהם את הכלים הקריטיים שהופכים חלל סתמי לבית אמיתי.

צילום: עיצוב וצילום מעיין פיינשטיין

אז למה המומחים מתעקשים על פריטים שנראים כמו בזבוז של מקום, ואיך הם מצליחים להפוך את ה"מיותר" לאלמנט שבלעדיו החדר פשוט לא עובד? צללנו לעומק הוויכוח עם שלוש דוגמאות קלאסיות, כדי להבין מה מתפספס בדרך ומה חושבים המעצבים.

זו לא רק כרית, זה חלל עם חיבור

אחת הטעויות הנפוצות של אנשים בתהליך עיצוב הבית היא הסתכלות על כל פריט בנפרד, במקום להבין את התמונה השלמה. "לא פעם שואלים אותי לקוחות אם כרית מסוימת יפה, אם גוף תאורה ספציפי מתאים או אם אקססורי אחד 'שווה את זה', אבל בעיצוב פריט כמעט אף פעם לא עומד בפני עצמו. הערך שלו נמדד בתוך ההקשר", אומרת מעצבת הפנים מעיין פיינשטיין.

צילום: עיצוב: דנה מורן, צילום: מיכל בלאו

עיצוב נכון נבנה, לדבריה, כמו מערכת יחסים בין אלמנטים: חזרות של צבעים, דיאלוג בין חומרים, איזון בין גדלים וטקסטורות וקשר בין אזורים שונים בבית. לפעמים פריט שנראה לא מרשים בפני עצמו הוא דווקא זה שמחבר בין הספה לשטיח, בין המטבח לפינת האוכל או בין הסגנון הכללי לפרטים הקטנים. בלי החוליות המקשרות האלה החלל נראה מפוזר ולא שלם גם אם כל פריט בו יפה בפני עצמו.

"כמעצבת, התפקיד שלי הוא לא לבחור אובייקטים יפים, אלא לבנות סיפור שלם שבו כל פרט תומך באחר. כשמבינים את זה, גם הבחירות נהיות קלות יותר כי כבר לא שואלים אם אוהבים את זה לבד, אלא אם זה נכון לבית כחלק מהשלם". כך למשל כרית, צבע הקיר, הספה, התמונות או השטיח ירגישו "יותר מדי" או לא שייכים, אבל התמונה השלמה עובדת יחד. 

אלה לא אקססוריז במשקל, זה איסוף של שנים

בית בעיני מעצבת הפנים דנה מורן חייב לשקף את האישיות ואת האופי של הדיירים. זה מה שהופך אותו ממקום מעוצב יפה – לבית ולחוויה עם רגשות. אקססוריז שנאספים עם השנים, הם אלו שמוסיפים את הרגש הזה ומשקפים את האישיות. "אקססוריז צריכים להיות, בין היתר, אוסף של פריטים שהם זיכרונות, מסעות, ילדות, אירועים שקרו לנו. דברים שעברנו ודברים שאנחנו אוהבים, ואת הדברים האלו אי אפשר לרכוש ביום אחד בחנות ולחשוב שהבית ירגיש אישי".

צילום: עיצוב דנה מורן, צילום נויה שילוני חביב

כל זה נכון בנוסף לחיבור האסתטי שיש בשילוב נכון של אקססוריז, למשל מאחורי הפמוט השחור בתמונה יש סיפור שלם סביב המקום והרגע שבו הוא נקנה. "זה פריט מלפני המון שנים. כל פעם שמביטים בו, הוא מזכיר את הרגע ההוא, כך שנעים להביט בו מאחר שהוא מיוחד ומוסיף רגש לשולחן. כשאני מתחילה לעצב בית ללקוחות, אנחנו עושים סיבוב של הפריטים שיש להם בבית. רואה למה הם הכי מחוברים ולכן צריך להשאיר אחרי השיפוץ או הבנייה. המטרה היא לשמר את התחושות של מה שהיה גם בבית החדש".

זה לא סתם מטבח, זה שדרוג ללב הבית

גם מטבח שהוא הרבה יותר מאקססוריז, מעורר לפעמים התלבטות, כפי שקרה למעצבת הפנים עדי מינץ בשיפוץ כולל לבית, בו הדיירים התעקשו לא להחליף את המטבח כי הוא "במצב מצוין". "בפגישה הראשונה הם אמרו לי שהם לא מעוניינים להחליף את המטבח במסגרת שיפוץ של כל הבית, אבל אני ידעתי שאי אפשר לפרק את כל הבית ולחדש אותו, ולהשאיר מטבח מיושן שלא יוכל להתאים למהפך שהבית עבר, עד כמה שהוא במצב טוב.

צילום: עיצוב: עדי מינץ, צילום: שירן כרמל

מבחינה תכנונית הוא הכיל פחות אחסון ונשען על הרבה ארונות גבוהים שחנקו וחסמו את המרחב והיו פחות פרקטיים". תוך כדי תהליך הפרוגרמה והתכנון הסבירה להם את החשיבות, הציגה חלופות של מטבח פתוח עם מגירות ואי ושדרוגים נוספים במטבח, כגון משטח עבודה גדול יותר, אחסון ומקום לארוחות מזדמנות. בסופו של דבר הם קיבלו את המלצתה והאי הפך ללב הבית. "בדיעבד הם צוחקים על כך שחשבו לעשות את השיפוץ המטורף הזה בלי המטבח. גם השיפוץ בסוף גדל ומשיפוץ כולל הורחב הבית ויצאנו להיתר".