שומר החומות: האדריכלים שמאחורי המבנים האייקוניים בירושלים

לכבוד יום ירושלים: מסע בהיסטוריה האדריכלית של העיר, מהמבנים המסחריים שעיצבו את רחוב יפו ועד פרויקטים עכשוויים שממשיכים להתמודד עם האתגר הירושלמי הייחודי

זוהר שחר לוי

9 דקות קריאה

14-05-2026

בעיר מלאת שכבות שבה מאות מבנים עם חשיבות אדריכלית, הופכים התכנון והבנייה לפרויקטים מורכבים שמעמידים בפני אדריכלים, מקומיים ובינלאומיים, בלי סוף דילמות. האדריכלות הירושלמית הייחודית נבנתה תוך מתח מתמיד בין שימור העבר לבין פיתוח מודרני, בין אבן לזכוכית, בין קודש לחול.

צילום: אריאל מנור (מתוך ויקימדיה). יד בן צבי, ירושלים

מעבר לחומות

בסוף המאה ה-19 החלה העיר להתרחב מעבר לחומות, ובתחילת המאה ה-20, עם עליית השלטון הבריטי והתנועה הציונית, התרחבה העיר החדשה במהירות עם מבנים מערביים חדשים. לפי מחקר של מכון ירושלים למחקרי מדיניות, התפלגות המבנים שנבנו בין השנים 1950-1900 משקפת דפוס דומה למצב הסוציו-אקונומי של השכונות כיום, מה שמעיד על ההשפעה המכרעת של הבנייה המוקדמת על עיצוב השכונות והמרקם העירוני.

המבנים שעיצבו את העיר

תקופת המנדט הבריטי הייתה מכרעת בעיצובה של ירושלים המודרנית. בניין ג'נרלי נבנה בשנת 1935, בנק לאומי פתח את סניפו הראשון בשנת 1932, והדואר המרכזי נבנה בשנת 1938 על רחוב יפו. מבנים אלה לא רק שימשו מבני ציון ארכיטקטוניים אלא גם הפכו את רחוב יפו לאזור מסחרי משגשג שנשאר כזה עד היום, מה שמדגים את ההשפעה הישירה של הבנייה המוקדמת על התכנון העירוני המודרני.

צילום: Rimonah Traub, מתוך: pikiwiki. רחוב יפו בירושלים

דור המייסדים

בין האדריכלים שהשפיעו באופן מכריע על פני העיר בולט משרד עדה כרמי מלמד, שמזה עשרות שנים מצליח לתרגם את הרוח הייחודית של העיר לשפה אדריכלית. עבודות המשרד מבטאות רגישות מרבית לאופייה של ירושלים עוד בימים בהם הובילו אותו האדריכלית עדה כרמי מלמד ואחיה האדריכל רם כרמי. וכך גם היום, ממשיכים השותפים העומדים בראשו, האדריכלים עופר ארוסי ואורי לניר ומנהלת המשרד מיטל יפה, לקשר בין ההיסטורי והמקומי לתכנון אורבני מודרני תוך שימוש חוזר באבן ובאור הירושלמיים.

צילום: באדיבות משרד עדה כרמי מלמד - אדריכלות והדמיה. בית הכנסת קהילת שלם ירושלים ,

בית המשפט העליון: דיאלוג בין אבן לזכוכית

אחד המבנים הירושלמים הבולטים של המשרד הוא בית המשפט העליון, אותו תכננו עדה ואחיה רם. מבנה האבן הנמוך, שמתיישב על קו הרכס ומביט אל העיר בצניעות, מבוסס על אדריכלות מסורתית וחומריות, על ערכי כבוד וצניעות ועל החדרת אור טבעי מהחוץ פנימה.

צילום: RICHARD BRYANT, אדריכלות עדה כרמי-מלמד, רם כרמי. בית המשפט העליון

בהתייחסה לתכנון בית המשפט, הסבירה בעבר אדריכלית עדה כרמי מלמד שהמיקום וההקשר של המבנה היו חשובים לא פחות מפתרון הפונקציה שלו. המשרד יצר ציר להולכי רגל שקושר את הכיכר הציבורית מצפון דרך בית המשפט והלאה אל בניין הכנסת. אותו ציר, שהופך למעבר מקורה שחוצה את בית המשפט במפלס הקרקע, ניזון ממשחקי אור וצל שמלווים ומקשטים את דפנות המבנה לאורכו.

צילום: באדיבות משרד עדה כרמי מלמד - אדריכלות והדמיה. בית החלוצות

השילוב שבין אדריכלות חוץ ופנים מתבטא ביחס המהותי לנוף ובניצול האור הירושלמי כחומר בנייה חשוב ומרכזי. חומת האבן הירושלמית המאסיבית שעוטפת את המבנה מדברת בשפה מנוגדת לזו של הקירות הלבנים המודרניים, המבטאים חופש, זרימה, דינמיות ואפילו משחקיות.

צילום: Rimonah Traub (מתוך pikiwiki). בניין ג'נרלי בירושלים

החצר כחדר חיצוני בבתי החינוך

גם בבית הליבה שממוקם בסמוך לכותל המערבי, התייחסה כרמי מלמד לחשיבות של התאמת המבנה להקשר ההיסטורי והתרבותי של העיר. המבנה מכיל שתי שפות אדריכליות, עתיקה ומודרנית, כשכל אחת שומרת על עצמאותה בקנאות ועם זה, ולמרות הקונפליקט, שתיהן באות לידי ביטוי בזכות האור הטבעי שחודר אל החלל שביניהן.

צילום: אדריכלות והדמיה עדה כרמי-מלמד. בית כנסת קהילת שלם ירושלים

בית אבי חי, שממוקם במרכז ירושלים, משמש כמרכז לימוד. הקומפוזיציה האדריכלית של הבית מתוכננת סביב חדר עירוני פנימי שקוע שאליו מופנות הפונקציות החינוכיות של המבנה. הקומפוזיציה נפרשת בין שכבות מבניות, פרטיות וציבוריות. שכבות האבן, הבטון, הגבס, הזכוכית והעץ ניזונות ממשחקי האור והצל המתמקמים במרווח שביניהן ורפפות עשויות זכוכית חלבית משנות זווית בהתאם לקרינת השמש.

צילום: ארדון בר חמא, עדה כרמי מלמד אדריכלים. בית אביחי

מהקמפוס ההיסטורי למבנה מודרני

בית חינוך נוסף הוא יד בן צבי שבלב שכונת רחביה. המקום מאחד בין הבית ששימש למגורי הנשיא בן צבי ובית החלוצות הסמוך לכדי מגרש אחד גדול. היחס אל המגרש היה כאל קמפוס שבו נוצרו קשרים מבניים בין הפונקציות הקיימות והחדשות, מסביר אדריכל ארוסי. המשרד שימר את כל חזיתות המבנה ויצר ציר נופי שנמתח מהכניסה החדשה מגן הכוזרי אל הקמפוס.

צילום: עמית גירון, אדריכלות עדה כרמי-מלמד אדריכלים. בית הליבה ירושלים

הדרישה להוסיף 500 מטרים רבועים של אודיטוריום לבניין לשימור הביאה לפתרון של חפירת האודיטוריום מתחת למדשאות תוך שמירה על חזיתות המבנה והעצים. כך נוצר מבנה נוסף, מודרני, העשוי חומרים ושקיפויות הנבדלים מאלו הקיימים.

צילום: עמית גירון, אדריכלות עדה כרמי-מלמד אדריכלים. בית הליבה ירושלים

בנייה פרטית בירושלים ההיסטורית

ארוסי התבטא לא פעם גם לגבי התערבות המשרד בתכנון מבני מגורים בעיר. השילוב בין ישן וחדש ובין כובד וקלילות נעשה בעיקרו על ידי החדרת האור הטבעי המשחרר את המסות המבניות הקיימות ומאפשר למבטים ארוכים לזרום מתוך המבנה ודרכו אל החוץ. מגבלות השימור המחמירות דורשות לא פעם פתרונות יצירתיים כמו חפירת הבית מבפנים תוך שמירה קפדנית על המעטפת שלו.

צילום: אדון בר חמא, אדריכלות עדה כרמי-מלמד אדריכלים. פרויקט בתים מבפנים

המבנים שנבנו בתחילת המאה ה-20 והמשיכו להיבנות לאורך העשורים השפיעו על העיר במישורים רבים. מהמבנים המסחריים שעיצבו את רחוב יפו כציר כלכלי מרכזי, דרך המבנים הציבוריים שיצרו סדרים אורבניים חדשים, ועד לפרויקטים עכשוויים שממשיכים להתמודד עם האתגר הירושלמי הייחודי.

צילום: רפי דלויה. מימין: אדריכל שותף אורי לניר, שותפה מיטל יפה, אדריכלית עדה כרמי-מלמד, אדריכל שותף עופר ארוסי

הקונפליקט הוא חלק מהעיצוב

הניגודיות והמתח שבין עבר והווה נשארים במרכז. המבנים לא מציעים פשרה קלה או הרמוניה מלאכותית, אלא מרחב שבו הקונפליקט עצמו הופך לחלק מהעיצוב. כך נוצרת ירושלמיות אדריכלית שאינה מנסה למחוק את הסתירות, אלא לתת להן ביטוי.