אדריכלות

זיכרון וסובלנות - תכנון מוזיאון כסמל לסובלנות וזיכרון

מבנה מוזיאון הזיכרון והסובלנות במכסיקו סיטי, תוכנן ע"י משרד האדריכלים Arditti + RDT מתוך אמונה שהתקווה היחידה לאנושות טמונה בחינוך, וזיכרון ילדים שקיפחו את חייהם בפשעי גזענות תורגם למוטיב של ריחוף סביבו נרקם החלל

מערכת בית ונוי

7 דקות קריאה

ההיסטוריה של האנושות מוכתמת באירועים קשים המלווים במעשים בלתי ניתנים להבנה למוח האנושי - השמדת בני אדם בידי בני אדם. מוזיאון הזיכרון והסובלנות שהוקם במכסיקו סיטי, נועד להאיר אירועים בלתי מובנים אלה ולהציג תכני מידע הקוראים לקיום של שלום וכבוד בין עם לעם, בין אדם לאדם. בתוך כך, הקונספט הרעיוני של תכנון מבנהו מתייחס לקונטקסט זה, ולמעשה, צומח ממנו. המוזיאון כורך זיכרון אירועי רצח עם שנגרמו ממניעים גזעניים ותחושות בלתי נסלחות שאירועים כאלה מותירים, עם קריאה לסובלנות שחייבת למנוע את הישנותם, וככזה הוא מעניק למכסיקו חלל לימודי - חינוכי כמסגרת דמוקרטית רב תרבותית למען הדורות הבאים.

מבנה המוזיאון משלב בטון מזוין וזכוכית, מתנשא לגובה שבעה מפלסים (שלוש מהן מיועדות לתצוגות הקבע, וארבע האחרות לשירותים שונים, ובכלל זה קומת קרקע) וממוקם באכסדרה של מתחם כיכר חוארז שתוכנן ע"י האדריכל ריקרדו לגורטה במקום בו שכן בעבר מלון "אלמדה" שנהרס בעת רעידת האדמה הקשה בשנת 1985. משרד האדריכלים Arditti + RDT תכנן את המוזיאון מתוך אמונה עמוקה שהתקווה היחידה לאנושות טמונה בחינוך. בהמשך לכך, המוטיב העיקרי היה להציף את זכרם של הילדים שקיפחו את חייהם כך שירחף במרחב, והוא "עוגן" בחלל באמצעות קופסה מרחפת שקליפתה הלבנה "מחוררת" בדיגום עץ זית כסמל השלום, כאשר הנפח המבני המכיל את תכני הזיכרון והסובלנות נפרש כשתי זרועות פתוחות החובקות אותה. לממד הריחוף אומרים האדריכלים, יש שתי מטרות הקשורות זו בזו: לזכור תמיד את הילדים שקיפחו את חייהם על רקע גזענות וברצח עם, ולחנך את ילדינו לעתיד של טיפוח סובלנות וכבוד לקיום רב לאומי.

מתוך התצוגות של חללי תוכן הזיכרון.

מתוך החלל הפתוח "נקראות" הפונקציות השונות כנפחים עצמאיים: תצוגות הקבע של המוזיאון ממוקמות מאחורי מסת בטון חשוף בתצורת האות L, והאודיטוריום ממוקם בתוך קופסת עץ התומכת רמפה שמובילה לאזור שקוע המהווה אזור לימודי לילדים. חלקה העליון של הקופסה משמש בסיס לאולם תצוגות מתחלפות שהגישה אליו נעשית דרך פינה שקופה ותחומה. החלל האדמיניסטרטיבי ממוקם מאחורי אלמנט כהה עשוי גרניט, והוא מופרד מהאזור העליון של התצוגה הראשית באמצעות פרק ביניים מזוגג שמחבר מרכז לימודי ומסדרון שקוף המוביל אליו עם ספרייה הנמצאת בתוך האכסדרה ומשקיפה על כיכר חוארז. בהיקף החלל הפתוח, כשהן כמו תלויות- מרחפות מעליו, משתלבות מרפסות המייצרות תנועה אופקית ומאפשרות לחוות אותו בפרספקטיבות שונות.

מבט מלמטה: קופסה תלויה-מרחפת במרכז החלל הפתוח מגלמת את הרעיון להציף את זכרם של ילדים שקיפחו את חייהם כך שירחף במרחב ולא ייתן לשכוח, והיא מהווה 'שלב' במעבר מתוכן הזיכרון בקומות הגבוהות אל תוכן הסובלנות.

מסע הזיכרון והסובלנות מתחיל במפלס העליון של המוזיאון. כשניצבים מעל החלל הפתוח ניתן להשקיף על "העולם שבחוץ" (משרד החוץ, מוזיאון לאמנויות יפות, כיכר פלזה חוארז וכד'), אך עם הכניסה לחלל הפנים מתחולל מעבר מאור השמש הבהיר אל אפלת אירועים קשים מנשוא בהיסטוריה האנושית. הזיכרון והסובלנות, שני מרכיבי התוכן של המוזיאון, ממוקמים בשלושת המפלסים העליונים, כאשר תוכן הזיכרון המוצג באולמות מתייחס לשואה ולפשעי אנושות בארמניה, רואנדה, יוגוסלביה, קמבודיה, גואטמלה ודרפור. המעבר לכיוון תוכן הסובלנות זורם דרך הקופסה המרחפת המוארת באור יום טבעי, ומכילה בחללה "מפל דמעות" שיצר האמן ההולנדי ז'אן הנדריקס - 20.000 דמעות עשויות זכוכית המסמלות את מניין הקורבנות מבין הילדים, דמעה אחת לכל 100 נשמות נעלמות. ביציאה מתוכן הזיכרון ישנו גרם מדרגות המוביל את המבקרים מעל החלל הפתוח אל מעבר מרוצף זכוכית, וציור קיר גדל ממדים של האמן המכסיקני גוסטבו אצ'יבס מסמן כניסה מחודשת לחלל המוזיאלי- לתצוגת הסובלנות. מרחב זה נחלק ל-19 תצוגות שעיצובן נועד להעביר באורח דידקטי תמות הקשורות לערכי סובלנות על מנת לעורר מודעות אליהם, דוגמת חשיבות קיום דיאלוגים, מודעות להבדלים תרבותיים ודתיים, זכויות אדם, ואחריות של כל פרט בחברה לקדם שלום ולמנוע פורענויות על רקע גזעני בעתיד.

'מפל הדמעות' המשולב בתוך הקופסה המרחפת: מיצב אמנותי של האמן ההולנדי ז'אן הנדריקס- 20.000 דמעות עשויות זכוכית המסמלות את מניין הקורבנות מבין הילדים, דמעה אחת לכל 100 נשמות נעלמות.

כדי לאפשר למבקרים להתייחד עם רשמיהם ומחשבותיהם בעקבות חוויית הביקור במוזיאון, יצרו המתכננים חלל שקט ומנותק בדמות חדר מינימליסטי בעל פרופורציות גבוהות שעוצב בשיתוף פעולה עם האמנית המכסיקנית הלן אסקובדו: תקרה מרחפת נעה בו מעלה ומטה בתנועה רציפה, תוך יצירת תחושות מעורבות של דיכוי וייסורים מחד, וחופש מאידך. היות וביקור במוזיאון אינו מתאים לילדים מתחת לגיל 12, תוכנן עבור הקטנים שבחבורה אזור ייעודי בו מתקיימות פעילויות משחק ויצירה מותאמות לערכי הסובלנות והכבוד, וכן תוכננו במקום קפטריה וחנות. עם תום הביקור, כסוג של "פאנץ' ליין", פוגשים היוצאים מהמוזיאון חלון הממסגר את הנוף שמעבר לרחוב בו, ובכלל זה את האנדרטה של בניטו חוארז, המנהיג המכסיקני שוחר החופש השלום שאין ראויות יותר ממילותיו המפורסמות כדי לסכם את החוויה המיוחדת ולהיחרת על כל לב" בין אנשים, כמו בין עמים, כבוד לזכויות האחר פירושו שלום".