צילום: Laura Fiorio. באדיבות האמנית ו-Hamburger Bahnhof - Nationalgalerie der Gegenwart, ברלין

אדריכלות

כשמלחינה יוצרת תערוכה, היא נשמעת אחרת

לינה לפליטה היא כנרית, מלחינה ואמנית פרפורמנס. בתערוכה החדשה שלה בהמבורגר בנהוף בברלין, 400,000 קוביות עץ ושירה חיה הופכים לשאלות על בנייה, הריסה וקהילה

זוהר שחר לוי

4 דקות קריאה

02-07-2026

לינה לפליטה למדה כינור בווילנה, עברה ללונדון ושם למדה מוסיקה ואחר כך פיסול. המסלול הזה, שנשמע על הנייר כמו רשימת תחומים שאין ביניהם קשר, הוא בדיוק מה שמסביר איך היא עובדת. כשהיא בונה מרחב, היא חושבת גם בצליל. כשהיא כותבת מוזיקה, היא חושבת גם בגוף ובמרחב.

צילום: Florian Mag / art/beats. באדיבות האמנית ו-Hamburger Bahnhof – Nationalgalerie der Gegenwart, ברלין

היא נודעת בעיקר הודות לאופרה "Sun & Sea", שיצרה ב-2019 יחד עם שתי אמניות ליטאיות נוספות ושזכתה בארי הזהב של ביאנלה ונציה. בעבודה ההיא, אנשים שכבו על חוף מלאכותי בתוך אולם תעשייתי ושרו על שינויי האקלים. הקהל הסתכל עליהם מלמעלה, מגשר שנבנה מעל החוף. גם שם, כמו בכל מה שלפליטה עושה, הגבול בין מי שמופיע ומי שצופה לא היה ברור לגמרי.

צילום: Laura Fiorio. באדיבות האמנית ו-Hamburger Bahnhof – Nationalgalerie der Gegenwart, ברלין

בונים והורסים

בתערוכה החדשה "We Make Years Out of Hours", שנפתחה ב-1 במאי באולם ההיסטורי של המבורגר בנהוף בברלין, הגבול הזה נמחק לגמרי. 400,000 קוביות עץ אורן ואשוח, כל אחת 10 על 10 על 10 סנטימטר, מפוזרות על רצפת האולם ועוברות מיד ליד. מופיעים מקצועיים ומבקרים שהגיעו לראות בונים יחד מגדלים, גבעות ומבנים ארכיטקטוניים שמחזיקים שעות ואז מתפרקים. בכל פעם שמבנה חדש קם, משהו אחר נהרס כדי לפנות לו מקום.

צילום: Florian Mag / art/beats. באדיבות האמנית ו-Hamburger Bahnhof – Nationalgalerie der Gegenwart, ברלין

את השירה שממלאת את האולם כתבו 15 משוררים בינלאומיים, מהמאה ה-20 ועד היום. לפליטה בנתה מהטקסטים שלהם יצירות שנשמעות בתערוכה, טקסטים שעוסקים בקהילה, אהבה, אובדן ותקווה. השירים לא מושמעים ברמקולים, הם נשמעים מגרונות האנשים שנמצאים באולם, מופיעים ומבקרים כאחד.

לינה לפליטה. צילום: Laura Fiorio. באדיבות האמנית, ברלין 2026

שם התערוכה לקוח מהרעיון הזה. "We Make Years Out of Hours", כלומר "אנחנו עושים שנים משעות", מתאר את מה שקורה כשחלקים קטנים מצטרפים לדבר גדול. מהשעה נעשית השנה, מהיחיד נעשה קולקטיב, מהקובייה הבודדת נעשה נוף. לפליטה לא מסתירה את השאלות שהעבודה מעוררת: מי מחליט מה נבנה, מי נדרש לוותר, ומי נושא בנטל השינוי.