חומרים

אושרי גונן מעצבת את הנשימה: מרחבי WELLNESS כתגובה למציאות

מאז 7 באוקטובר, המציאות הישראלית השתנתה. קצב החיים נע בין אזעקות לשגרה זמנית, בין חדשות כואבות לצורך להמשיך לתפקד. בעומס הרגשי, התחושתי והנפשי הזה – קם צורך חדש-ישן: מרחבים שמאפשרים לעצור. לנשום. להתחזק. אושרי גונן, מעצבת פנים המתמחה בחללי WELLNESS, יודעת היטב שהמרחבים האלה הם כבר לא מותרות – הם הכרח.

מערכת בית ונוי

5 דקות קריאה

AY PILATES | מעצבת: אושרי גונן | צלם: דניאל צאירי

"אנחנו חיים במצב מתמיד של עוררות – הגוף מתוח, הלב דרוך, המחשבות קופצות," היא אומרת. "אנשים מחפשים מקום להניח בו את הראש – לא רק פיזית, אלא רגשית. זה התפקיד של חללי wellness בתקופה הזו: הם הפכו לתשתית נפשית עבור אנשים."

המעצבת אושרי גונן | צלם: דניאל צאירי

גונן מתכננת ומעצבת בשנים האחרונות סטודיוים לפילאטיס, יוגה, מדיטציה, קליניקות ומרחבים טיפוליים – והיא רואה כיצד הפרויקטים האלה צוברים תאוצה דווקא עכשיו. "בין אם זה יזם שמקים סטודיו יוגה חדש, או מטפלת שפותחת קליניקה – כולם מרגישים שצריך לבנות מקום שבו אפשר לחזור פנימה. זה הרבה מעבר לעיצוב יפה – זו הקשבה עמוקה לצורך של החברה."

מעצבת: אושרי גונן | צלם: דניאל צאירי

עיצוב חלל wellness, מבחינתה, הוא מעשה רגשי. כזה שמבין שהעין, הגוף והנפש הם מערכת אחת – וכדי לרפא, צריך לגעת בכולן.

"האם המקום שקט גם כשהעיר רועשת? האם הקירות מחבקים אותך מבלי לסגור? האם יש מקום לאור טבעי, לתנועה רכה, לריח טוב? אלה לא שאלות של יופי – אלא של קיום."

מעצבת: אושרי גונן | צלם: דניאל צאירי

לכן, היא מקפידה על חומריות טבעית, תאורה מדויקת, זרימה נכונה של מרחבים, גוונים שמרגיעים ולא מעייפים, וחלוקה של החלל כך שתהיה בו תחושת פרטיות מבלי ליצור ניכור. איפה הכניסה? איך נעים בתוך החלל? מה רואים כשנכנסים? אפילו הצליל שדלת עושה כשהיא נפתחת – כל פרט נבחן כחלק ממערך רגשי כולל.

מעצבת: אושרי גונן | צלם: דניאל צאירי

הטלטלה הבטחונית, החברתית, והאישית, הפכה את המרחבים האלה ליותר חשובים מאי פעם. לא רק עבור המטופלים או המתרגלים – אלא גם עבור בעלי העסקים עצמם. "אני פוגשת יזמים ויזמיות שלא באים להקים עסק רווחי בלבד," היא מספרת. "הם באים עם שליחות. הם עברו דברים בעצמם. הם רוצים לבנות מקום שיהיה רשת ביטחון – גם להם, וגם למי שיגיע."

סטודיו יוגה | צלם: דניאל צעירי

גונן מתארת כיצד חלק מהפרויקטים הפכו למרכזים שכונתיים קטנים של תקווה – עם קהילות שנוצרות סביב תרגול, עם מקום להתכנסות רגועה, אנשים שמוצאים ביחד שקט שהם לא מצליחים למצוא לבד.

מעצבת: אושרי גונן | צלם: דניאל צאירי

"זו ממש רפואה סביבתית. הבית לא תמיד מחזיק את זה, וגם לא הרחוב. אבל החללים האלה, אם הם מתוכננים נכון, יכולים להיות מקום שמתקנים דרכו את עצמנו, לאט לאט."