"רציתי שמכל מקום בדירה יראו את הים ואת הגגות של ת"א"

המסה המסיבית נמוכה, והמסות שנותנות את הגובה הן דקיקות פלואידיות. עיצוב: צביה קזיוף, צילום: איתי בנית

עיצוב

"רציתי שמכל מקום בדירה יראו את הים ואת הגגות של ת"א"

מעצבת הפנים צביה קזיוף עיצבה דירת יוקרה בקומה ה-30 במגדל תל אביבי, ויצרה מרחב שבו הנוף הפנורמי נשמר מכל נקודה בדירה. היא מספרת על החזון העיצובי, שיטת העבודה הקולגיאלית, ועל הסוד שמסתתר מאחורי חלל שמרגישים בו טוב

שירה רייז משולם

10 דקות קריאה

19-04-2026

"בפעם הראשונה שהגעתי לדירה הבנתי שמה שהכי חשוב בעיצוב הוא שמכל זווית הנוף יהיה גלוי לעין", מספרת המעצבת צביה קזיוף על הרגע שבו עמדה לראשונה בדירת יוקרה בקומה ה-30 של מגדל תל אביבי ומבטה נפגש עם קו הים ועם גגות העיר הנמתחים עד האופק. "רציתי שכל מי שפותח את דלת הבית יוכל לראות את הנוף הזה, וכמובן שהלקוח יוכל ליהנות ממנו בכל חדר וחדר". את האתגר הזה, לעצב מרחב מחיה שלם מבלי לחסום את הנוף, היא פתרה באמצעות ספרייה נמוכה שמגדירה את החלל בלי להסתיר ולו סנטימטר של שמיים.

צילום: איתי בנית, עיצוב: צביה קזיוף

קזיוף מנהלת את הסטודיו שלה מזה שנים רבות, ועם הזמן גדל לו למשרד של חמש נשים, שבו המומחיות והניסיון הם נקודת המוצא, ואילו הרעננות היצירתית מגיעה מתוך כוח נשי מלוכד. "עם השנים המשרד שלי גדל וכיום יש לי ארבע עובדות שבקיאות בכל מילימטר בתוך הפרויקט", היא מסבירה. "לצד העבודה המקצועית והחשיבה היצירתית, יש לנו הווי של חברות אמיצה, אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת".

התהליך העיצובי אצל קזיוף הוא דיאלוג מתמשך שמתחיל בסדרת מפגשים אישיים עם הלקוח והופך ליצירה משותפת בסטודיו. "לאחר שאני נפגשת עם הלקוחות ואנחנו מחליטים על הקו העיצובי של הבית, אני חוזרת למשרד וכולנו מתיישבות לסיעור מוחות. אני אוהבת את השקפות העולם ואת הרעיונות השונים שנזרקים לחלל האוויר, כך מתגבש משהו שהוא שלם יותר. בסוף הפרויקט כבר אי אפשר להפריד מי נתנה את הרעיון הזה ומי הציעה את האחר. ופעם אחר פעם התוצאה היא לשביעות הרצון של הלקוחות ושלנו".

כל מי שפותח את דלת הדירה יוכל לראות את הנוף המדהים

צילום: איתי בנית, עיצוב: צביה קזיוף

ספרייה נמוכה ונוף שלא נגמר

קזיוף מלווה את הלקוח קרוב לשמונה עשרה שנה, ועל כן הכירה היטב את טעמו ואת האופן שבו הוא רואה את עצמו בחלל. "העבודה המשותפת התחילה דווקא במישור העסקי, מעיצוב החנויות שלו וגם מפעל של כעשרה דונם," היא נזכרת. "יש לנו היסטוריה ארוכה של שיתופי פעולה, ועם השנים הפכנו לחברים טובים." לפרק השני בחייו, החליט הלקוח לעבור ללב הפועם של העיר: שכר דירה בבניין על רחוב רוטשילד, ומן הסתם התאהב באזור. כעבור זמן לא רב רכש דירה בקומה ה-30 של מגדל יוקרה, עם נוף פנורמי עוצר נשימה לים ולגגות תל אביב.

העיצוב נשען על משחקי מסות וגבהים: "שרטוט גבולות החדרים נוצר על ידי הרהיטים. המסה המסיבית היא הנמוכה, והמסות שנותנות את הגובה הן המסות הדקיקות והפלואידיות".

'פרוזדור' שהוא בעצם ספרייה נמוכה שלא מסתירה את הנוף

צילום: איתי בנית, עיצוב: צביה קזיוף

הבעיה היחידה במימוש חזון הנוף הפתוח הייתה, איך לא, הטלוויזיה הגדולה בסלון. "עדיין לא הצלחתי לשכנע את הלקוחות שלי, וביניהם הלקוח הספציפי הזה, לעבור למסך טלוויזיה קטן יותר", קזיוף מסבירה בחיוך. "לכן השתמשתי כאן באלמנט של הסתרה. ברגע שהטלוויזיה נפתחת היא עולה כלפי מעלה, כך שרק בזמן הצפייה היא מסתירה את הנוף."

דירה חסרת גיל

בתוך החלל המעוצב, קזיוף מקפידה על שילוב של חדש וישן המעניק לבית נשמה. "בספרייה הנמוכה שמנו את אוסף הקרנפים של הלקוח שלי... אני אוהבת מאוד לשלב ישן עם חדש," היא אומרת. "כשנכנסים הביתה, אני לא רוצה שירגישו את תחושת הניילונים כמו ברכב חדש. אני לא רוצה שידעו בן כמה הבית, אלא שהבית יסתיר את הגיל שלו, קצת כמו אישה מטופחת שהיא תמיד חסרת גיל".

הטלוויזיה עולה למעלה רק במהלך הצפייה בה, כך שאינה מסתירה את הנוף

צילום: איתי בנית, עיצוב: צביה קזיוף

החומריות בדירה היא שיר הלל לדרמה מאופקת: המטבח עשוי מאלומיניום בצבע שוקולדי שמשנה את גוונו במהלך היום לפי קרני השמש. "השפה של הבית היא גברית, דרמטית ולא מתחנפת, והיא משקפת את האופי של הלקוח. אני אוהבת שיש בעיצוב סיפור מסגרת, כי הוא מעניק תחושת המשכיות, כמו בספרות טובה שיש מוטיב חוזר. כאן מבחינתי המוטיב החוזר היה משחקי ההשתקפויות שהמשכתי גם בחדר השינה עם ארונות זכוכית רפלקטיביים שמסתירים את מה שנעשה מאחוריהם."

בירידה לפרטי הפרטים של הסיפור, קזיוף לא שוכחת את חדרי השירותים. "אני משקיעה מאוד בעיצוב חדרי השירותים. בסודי סודות אני אגלה שאני גם בוחנת עבודות של אדריכלים אחרים על פי עיצוב השירותים, זה בעיניי המדד גם ליצירתיות וגם ליכולת לשמור על ההמשכיות העיצובית".

אלמנטים חוזרים בצבעוניות ובחומרים גם בחדר השירותים

צילום: איתי בנית, עיצוב: צביה קזיוף

הסלון כהזמנה לשיחה

עבור קזיוף יופי ללא נוחות הוא טעות תכנונית. "הנושא של הנדסת אנוש הוא כל כך חשוב", היא קובעת, "אנשים נוטים להזניח זאת משום שהם חוששים שהאסתטיקה של הבית תיפגע, אבל מניסיון תמיד אפשר לקבל גם וגם. למשל, בסלון היה לי חשוב שהחוויה תהיה כמו בילוי מסביב למדורה," היא מסבירה. "בעידן שכולם כל הזמן בתוך המסכים, אני חושבת שזה כל כך חשוב לעודד את השיח, ומיקום מקומות הישיבה, הסידור והנוחות שלהם תורמים מאוד לכך." התפיסה הזו חלה גם על החוץ: "פעמים רבות אנשים לא מתכננים נכון את הגינה או המרפסת ועם הזמן האזורים האלו נזנחים. חשוב לתכנן נכון כדי שאנשים ירצו לבלות שם, במיוחד במדינה חמה כמו שלנו".

צילום: איתי בנית, עיצוב: צביה קזיוףעיצוב בעידן של אי-ודאות

לצד האסתטיקה והנוחות, קזיוף קשובה לשינויים הכלכליים והביטחוניים שמעסיקים את לקוחותיה. "אני מרגישה שהאי-ודאות גורמת ללקוחות להיות זהירים יותר מבחינת תכנון התקציב שלהם. יש תחושה שאי אפשר לדעת מה יהיה מחר וחשוב לשמור כסף לעת צרה, ואני מעודדת מאוד את הגישה הזו".

המציאות הביטחונית הובילה אותה לפתח כישרון חדש: "בתקופה האחרונה פיתחתי כישרון להסתרת דלתות ממ"ד. אין יותר להוריד דלת ממ"ד ולשים אותה במחסן, הפתרון העיצובי הוא להסתיר אותה. אנחנו לא מוותרים על האסתטיקה ואין את התזכורת היומיומית הזו למציאות הכאוטית, ועדיין הדלת מחוברת לממ"ד כמו שצריך ומעניקה תחושה של ביטחון".

בזכות קרני השמש המטבח משנה את גווניו במהלך היום

צילום: איתי בנית, עיצוב: צביה קזיוף

עבור צביה קזיוף אדריכלות היא מלאכת מחשבת של חיבורים: בין הדינמיקה הנשית המלוכדת במשרד, שיוצקת לכל פרויקט יצירתיות מרעננת, לבין הפילוסופיה שרואה בבית "מדורת שבט" של שיחה וקרבה ובין חומרים לפונקציות. בסופו של יום, קזיוף והצוות שלה מצליחות למצוא את האיזון הנכון בין חומרים, צרכים ורצונות. "כשמישהו מגיע, וזה לא משנה אם מדובר בדירה, בית או משרד, ומרגיש נינוח גם אם הוא לא יודע להסביר למה, אנחנו יודעות שזה קורה בזכות אותו איזון מדויק. זה הסוד שלנו: ליצור חלל שמרגישים בו נפלא בלי קשר לפונקציה שהוא ממלא".