דרושים אדריכלים? נאס"א מתכננת בסיס קבע על הירח

נאס"א הציגה תוכנית מפורטת להקמת בסיס מגורים קבוע על הירח עד 2032. האדריכלים והמעצבים שיעבדו עליו יצטרכו לחשוב מחדש על כל מה שהם יודעים על עיצוב מרחב מחיה

זוהר שחר לוי

7 דקות קריאה

16-06-2026

ב-2032 מתכננת נאס"א להתחיל לשלוח אנשים לגור על הירח. המבנים שבהם יתגוררו ייבנו מחומרים שייחצבו מאדמת הירח עצמה, יהיו אטומים לחלוטין, ויצטרכו לעמוד בטמפרטורות שנעות בין 120 מעלות חום ל-250 מעלות קור. מי שיתכנן אותם יצטרך לשכוח כמעט כל מה שהוא יודע על אדריכלות.

לאחרונה הציגה נאס"א תוכנית מפורטת להקמת בסיס קבע באזור הקוטב הדרומי של הירח, עם שמות קבלנים, לוחות זמנים ותקציבים. לראשונה בהיסטוריה, שאלות של עיצוב מרחב מגורים, חומרים, תכנון שטח ואיכות חיים בתוך מבנה סגור, הפכו לשאלות של תכנון רציני ולא של ספקולציה.

מהנדסי נאס"א בוחנים את השפעת תאורת הקוטב הדרומי של הירח על פעולות שטח, במתקן הסימולציה במרכז מרשל לחלל, אלבמה. באדיבות נאס"א

לחיות על הירח

אזור הקוטב הדרומי של הירח נבחר לא במקרה. חלקים ממנו נהנים מחשיפה ממושכת לאור שמש, מה שמאפשר ייצור חשמל סולארי יחסית עקבי. לצידם שוכנים אזורים בצל קבוע, קרים ביותר, שבהם מניחים המדענים שמצוי קרח מים. השילוב הזה הופך את האזור לבעל ערך אסטרטגי וכן מדעי, שכן הקרח עשוי לספק גם מים לשתייה וגם חמצן לנשימה.

אלא שאותה סביבה מציבה בפני מתכנני המבנים אתגרים שאין להם מקבילה על פני האדמה. הירח נטול אטמוספרה, ולכן אין גורם שממתן טמפרטורות קיצוניות. בשעות האור עשויה הטמפרטורה לטפס עד 120 מעלות חיוביות, ובלילה לצנוח למינוס 130. באזורים הקפואים שבצל קבוע היא מגיעה למינוס 250. בנוסף, ללא אטמוספרה אין הגנה מקרינה קוסמית ומפגיעה של מטאורואידים זעירים.

קוטב הדרומי של הירח. האזורים הכהים מייצגים צל קבוע, שבו עשוי להימצא קרח מים. באדיבות נאס"א

לוגיקה אדריכלית הפוכה

עיצוב מבנה על הירח פועל בלוגיקה שונה מזו שמוכרת לנו. חלונות, שהם בדרך כלל סמל לאור ולחיבור לסביבה, הופכים כאן לנקודות תורפה. אור השמש הישיר מזיק, והקרינה מחייבת הגנה פיזית של ממש. הערכת המתכננים היא שמבני המגורים יהיו סגורים לחלוטין, וכי האסטרונאוטים ייצאו החוצה רק בחליפות מיוחדות.

גם מיקום המבנים ביחס לשטח הוא שיקול מרכזי. לוחות סולאריים יוצבו על רכסים גבוהים שנחשפים לאור, בעוד שמבני המגורים עצמם יוצבו קרוב לאזורים המוצלים, כדי לנצל את קרח המים הפוטנציאלי שם. התכנון של מערך השטח כולו, מי גבוה, מי מוצל, מה צמוד למה, הוא חלק בלתי נפרד מהאדריכלות של הבסיס.

רכב החפירה IPEx של נאס"א מדמה משימה ירחית במרכז קנדי לחלל, אוגוסט 2024. באדיבות נאס"א

הבניין יצמח מהאדמה שמתחתיו

אחת השאלות המרכזיות שנאס"א מנסה לפתור היא שאלת חומרי הבנייה. שליחת טונות של חומרים מכדור הארץ היא יקרה ומסורבלת. חלק ניכר מהתוכנית מתמקד לכן בשימוש בריגוליט, האדמה הירחית, כחומר גלם להדפסת תשתית תלת-ממדית ישירות על פני הירח. הטכנולוגיה הזו, שמכונה ISRU או ייצור משאבים מהסביבה המקומית, נמצאת בפיתוח פעיל על ידי מספר חברות שכבר עובדות עם חומר המדמה אדמה ירחית בתנאי מעבדה.

אם יצלח, המהלך ישנה את הכלכלה כולה של הפרויקט. במקום לשלוח מבנים מוגמרים, שולחים מדפסות. חומות יספקו הגנה מקרינה ומפגיעות מטאורואידים, ויאפשרו להקים מבנים גדולים יותר ויציבים יותר מכל מה שניתן לשגר מכאן.

מהנדסי נאס"א מדמים את תנאי התאורה הקיצוניים של הקוטב הדרומי של הירח במרכז מרשל לחלל, אלבמה, בהכנה למשימה המאוישת ארטמיס III. באדיבות נאס"א

הבית הראשון על הירח

נאס"א אמנם מובילה את התוכנית, אך הבהירה שהיא מתכוונת לעבוד עם תעשייה פרטית בהיקף חסר תקדים. Astrolab ו-Lunar Outpost זכו בחוזים לפיתוח רכבי שטח ירחיים לשלב הראשון. Firefly Aerospace תבנה את החללית שתוביל רחפנים ירחיים קטנים שנאס"א מכנה MoonFall. Blue Origin נבחרה לתפקיד תחבורתי משלים.

ההשלכה על קהילת האדריכלות והעיצוב ניכרת. שאלות שנותרו עד כה בתחום הקונספטואלי, כיצד מתכננים מרחב מחיה סגור ומבודד לתקופות ממושכות, כיצד מפרידים בין אזורי שינה לעבודה כשהכול אטום, כיצד מייצרים תחושת ביתיות בסביבה שאין לה תקדים, הפכו לשאלות של תכנון בפועל.

הבסיס הירחי של נאס"א הוא פרויקט תשתית, אבל הוא גם פרויקט מגורים. אם יבנה, יהיה זה הבניין הראשון שתוכנן עבור בני אדם מחוץ לכדור הארץ.