"כמו אליס, נפלנו דרך מחילת השפן ומצאנו עולם חדש"

צילום: Stevie Campbell Creative. חוויה מזמינה גם לנשים וגם לגברים, ועדיין להישאר בתוך מסגרת הסטייקהאוס

אדריכלות

"כמו אליס, נפלנו דרך מחילת השפן ומצאנו עולם חדש"

ממציאת הנרטיב ועד לזכייה היוקרתית בפרס הבינלאומי לעיצוב - ברנוביץ וקרוננברג נעזרים בתכונות של נהר תת-קרקעי נסתר בלונדון לעיצוב ה"ליידי סטייקהאוס" בשכונת מייפייר הלונדונית

שירה רייז משולם

9 דקות קריאה

30-04-2026

עוד מראשית דרכם המשותפת האדריכל אלון ברנוביץ והמעצבת אירנה קרוננברג הגדירו את עצמם כ-Storytellers. סיפורם הראשון נכתב עבור מסעדת זוזוברה בהרצליה, עוד בשנת 1999, שם החלה להיבנות הפילוסופיה העיצובית שמייחדת את המשרד. "לסיפורים יש כוח אדיר", אומר ברנוביץ בראיון עמו, "הם מגישים לנו את המציאות בצורה רגשית ובלתי אמצעית, ולכל מבנה יש סיפור שרק מחכה שנספר אותו".

הנפילה של אליס דרך מחילת השפן אל עולם שחוקיו אחרים, הייתה הנרטיב העיצובי שלהם בפרויקט שהוביל להישג בינלאומי. בטקס היוקרתי Restaurant & Bar Design Awards, שהתקיים בסוף אוקטובר, בפעם ה-17, קטפו צמד האדריכלים את הפרס על עיצוב מסעדת MR PORTER London. הפרויקט התת-קרקעי המשתרע על פני 700 מ"ר, הוא עוד הוכחה לכך שסיפור טוב יכול לברוא עולם חווייתי חדש, בתעשייה שכבר שלפה את כל השפנים שבכובע שלה.

צילום: Stevie Campbell Creative, שימוש בבדים היוצרים צורות גיאומטריות לתחושה של הצגת תיאטרון שבה האורחים הם גם השחקנים

DNA נשי למסעדה גברית

הסיפור או ליתר דיוק הנרטיב משמש ככוכב הצפון של המשרד ומוביל את הצוות לאורך כל הדרך התכנונית. עוד דוגמה ליישום עיצובי של הנרטיב הייתה המשימה לפתח DNA חדש למסעדה שהוקמה לראשונה במלון W Amsterdam. "הלקוחות קראו למקום 'ליידי סטייקהאוס'. אומנם המקום בהגדרתו מיועד לכולם, אבל המטרה הייתה לשנות את התפיסה שלו - סטייקהאוס נחשב למקום גברי מאוד ואילו כאן הרצון היה לאוורר את המקום ולהקליל אותו, שהחלל יהיה עדין וסקסי יותר. שהחוויה תהיה מזמינה גם לנשים וגם לגברים, שכולם ירגישו שייכים (כולל האוכל שהתפריט מציע) ועדיין להישאר בתוך מסגרת הסטייקהאוס".

צילום: Stevie Campbell Creative. מכל מקום במסעדה האורחים יכולים לצפות בנעשה בה

התהליך התכנוני של המשרד כולל - ללא יוצא מן הכלל - מחקר מעמיק על ההיסטוריה של המקום. בעת עבודת התחקיר על המבנה שבשכונת מייפייר בלונדון, גילו האדריכלים שמתחת לרחובות השכונה זורם נהר תת-קרקעי בשם 'טיבורן'. "המסעדה נמצאת מתחת לקרקע, ועצם הירידה למטה... ההיעלמות הזאת אל תוך עולם נסתר, הרגשנו שיש כאן הקבלה לנהר שאף אחד לא יודע על קיומו. מבחינתנו זה היה גילוי סופר מעניין שהוביל אותנו למחשבות על עולם חדש שמתקיים באין רואים. רצינו שההגעה לקומת המרתף תחשוף את האורחים למשהו שהם מעולם לא ראו מעל פני הקרקע. משם הגיעה האלגוריה לסיפור של אליס שנופלת דרך מאורת השפן ומגלה עולם חדש".

צילום: Stevie Campbell Creative. עיצוב כאלגוריה לסיפור של אליס שנופלת דרך מאורת השפן לעולם חדש

ארץ הפלאות

קומת הכניסה תוכננה כחלל קטן ומינימליסטי של כעשרה מ"ר בלבד. "המארחת מקבלת את פני האורחים ולוקחת מהם את המעילים. משם הם יורדים במדרגות ספירליות, שתוכננו כך שאי אפשר לראות דבר, עד שמגיעים למסעדה עצמה. כך בעצם קיבלנו את הנפילה של אליס וברגע אחד נחשף בפני האורחים עולם חדש".

צילום: שרון דרעי. האדריכל אלון ברנוביץ

אחד מהאתגרים המרכזיים בפרויקט היה מניעת תחושה של מחנק בחלל התת-קרקעי. המשרד פתר זאת באמצעות שימוש בתקרות רפלקטיביות. "כשחשבנו על איזה עולם ייברא למטה בעצם המצאנו עולם שהוא סוריאליסטי. ועם זאת, בסופו של דבר, אנשים באים לאכול ולבלות ולכן התחושות צריכות להיות נעימות ומאירות פנים - מקום שמרגישים בו נוח, מקום שמחבק את האורחים, וזה הוביל אותנו להחלטה שכל התקרות של המקום יהיו רפלקטיביות. כך אנחנו מקבלים השתקפות של כל מה שנמצא למטה, והרושם הוא של חלל הרבה יותר גבוה, גדול, מרשים ודרמטי. מאה איש שאוכלים במסעדה נראים כמו מאתיים, והרפלקטיביות הזאת מכניסה אנרגיה מטורפת לתוך המקום".

צילום: Stevie Campbell Creative. התקרות הרפלקטיביות יוצרות השתקפות של כל מה שנמצא למטה, והרושם הוא של חלל סוריאליסטי ודרמטי

התקרות הרפלקטיביות יוצרות השתקפות של כל מה שנמצא למטה, והרושם הוא של חלל סוריאליסטי ודרמטי

כדי לאזן את ה'קור' של ההשתקפויות, המשרד בחר לחמם את האווירה באמצעות שימוש בבדים היוצרים צורות גיאומטריות. "באמצעות הבד הארוך שמתפתל על אותו גריד ברור, קיבלנו שלוש תכונות: ריכוך האווירה, חיבור אסתטי באמצעות חומר אחד ואקוסטיקה נהדרת. לא משנה אם האורח יושב על הבר, בחלל המסעדה, או בחדר הפרטי, הוא מרגיש במעין תנועה אחידה שמעוררת את כל החושים. החוויה היא כמו בתיאטרון - האורח יכול להסתכל על התקרה ולראות את כל האורחים האחרים, כולל זה שיושב בקצה המסעדה... והוא גם שחקן שמשתתף בהצגה ובכל פעם זוכה לחוויה שונה לגמרי".

צילום: Stevie Campbell Creative. ההגעה לקומת המרתף חושפת את האורחים למשהו שהם לא ראו מעל פני הקרקע

גבולות שנפרמים על ידי האורחים

תפיסת הסטייקהאוס של משרד האדריכלים רואה במקום הזדמנות למפגש חברתי קליל ונעים. הצלחת הפרויקט נשענת על האיזון המדויק בין הצורך בפרטיות לבין הרצון להיות חלק ממפגש חברתי. ברנוביץ מאמין שחשוב לייצר גבולות בין החללים השונים, אבל גם לתת לאורחים את ההזדמנות לפרום אותם: "אני מאמין שהצלחנו ליצור גם את הרגעים של השקט האינטימי, כמו בישיבה על הבר והתבוננות, וגם את הרגעים שבהם האורחים, על פי בחירתם, הם חלק מחוויה חברתית".

צילום: Stevie Campbell Creative. הזדמנות למפגש חברתי קליל לצד רגעים של שקט והתבוננות

עבור ברנוביץ וקרוננברג ההשראה העיצובית היא בעצם תהליך מוקפד הכולל הקשבה לרצון הלקוח, מחקר מעמיק בנוגע לצורכי המשתמשים - וכן גם בנוגע לטיפוגרפיה וההיסטוריה של המקום. "לאחר שאנחנו מוצאים את כוכב הצפון של הפרויקט, בכל החלטה תכנונית או עיצובית אנחנו שואלים את עצמינו האם היא מחזקת את כוכב הצפון או מחלישה אותו, ואם היא מחלישה, המוטיב לא ייכנס לתוך הפרויקט".

אליס: "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.

"לא איכפת לי כל-כך לאן", אמרה אליס.

"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול.

"בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר.

"בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".

ברנוביץ, קרוננברג ושאר צוות המשרד יודעים שהדרך שלהם היא דרך הנרטיב וההתמדה בה בהחלט מובילה אותם לתכנן מקומות נפלאים.

תגיות: אדריכלים ומעצבי פנים עיצוב משרדים וחללי מסחר

תכנון

האם העיצוב של הדיור המוגן משפיע על חיי הדיירים?

זוהר שחר לוי

15-06-2026