"דמיינתי עיגול של אור מתרחב מעל המגרש": האצטדיונים של מונדיאל 2026

16 אצטדיונים, שלוש מדינות ו-60 שנות אדריכלות ספורטיבית נפגשים בטורניר אחד - מהבטון הברוטליסטי של מקסיקו סיטי ועד לגגון השקוף של לוס אנג'לס, ארבעה מבנים מספרים סיפור על מה שחלל ציבורי גדול יכול להיות

זוהר שחר לוי

8 דקות קריאה

10-06-2026

כשהוא נשאל לאן פנה בתחילת העבודה על האצטדיון של אטלנטה, ענה ביל ג'ונסון, האדריכל הראשי של HOK, בתשובה שנשמעת כמעט ציורית: "דמיינתי עיגול של אור מתרחב מעל המגרש כמו זרקור, בדיוק כפי שהאור חודר דרך אוקולוס הפנתיאון ברומא. מתוך הרעיון הזה צמחה המבנה, העטיפה ועיצוב המושבים".

מונדיאל 2026, שייפתח מחר, הוא הראשון שמתקיים בשלוש מדינות וב-16 אצטדיונים -היקף שמאפשר לסקור בבת אחת את מגוון הגישות שעיצבו את אדריכלות הספורט מאז שנות ה-60 של המאה שעברה ועד היום. ארבעה מהאצטדיונים בולטים במיוחד, לא רק בשל מעמדם בטורניר אלא בשל מה שיש להם לומר על אדריכלות, על ערים, ועל השאלה: מה אמור לקרות לאדם כשהוא נכנס לחלל גדול?

אצטדיון אצטקה, צילום: ProtoplasmaKid

האצטקה: 60 שנה בגוף אחד

האצטדיון שיפתח את הטורניר ב-11 ביוני, בפעם השלישית בתולדותיו, הוא גם הוותיק מבין כולם. אצטקה במקסיקו סיטי תוכנן על ידי האדריכל פדרו רמירז וסקז ונפתח ב-1966 כמבנה ברוטליסטי שאינו מתנצל על עצמו: קערה עמוקה, חשופה, בנויה בטון, גג מתרחב עשרות מטרים מעל הטריבונות ומגן על הצופים מפני קיצוניות מזג האוויר תוך שמירת אור טבעי מלא על הדשא. הוא אירח שני גמרים, ב-1970 וב-1986, וזכה למעמד של מקום עלייה לרגל לכדורגל העולמי.

השיפוץ לקראת 2026, שביצעו משרדי Populous ו-KMD Arquitectos, ניסה לכבד את הזהות הזאת. גגון ETFE חדש עוצב בהשראת מוטיב המשושה של כדורי המונדיאל הקלאסיים של מקסיקו, ושולבו מערכות טכנולוגיות מתקדמות כולל Wi-Fi 6 וניהול אנרגיה חכם. הרעיון כולו הוא הוספת שכבה על גבי שכבה, לא מחיקה ובנייה מחדש. הבטון של רמירז וסקז נשאר חשוף, הקערה נשמרת כפי שהיא, וכל מה שנוסף נועד לשרת את המבנה הקיים לא להחליפו. זו עמדה אדריכלית של ממש.

אצטדיון אצטקה, צילום: ProtoplasmaKid

אצטדיון מרצדס-בנץ: הפנתיאון של אטלנטה

כשנפתח אצטדיון מרצדס-בנץ ב-2017, תיאר ג'ונסון את המבנה כ"אייקון אדריכלי לאטלנטה, חלל טרנספורמטיבי לקהילה, ומשנה-כללים לחוויית האוהדים בתעשיית הספורט". הגג הנשלף הוא הלב של ההצהרה הזאת. הגג מורכב משמונה "עלי כותרת" באורך 67 מטרים כל אחד, עלי כותרת מחומר פולימרי שקוף וקל, הנעים בו-זמנית לאורך שישה עשר מסלולים ונפתחים תוך דקות ספורות. התנועה יוצרת אשליה של סיבוב, אף שכל עלה נע בקו ישר. התוצאה היא חלל שמשנה את אופיו לפי מזג האוויר, לפי האירוע, לפי הצורך.

אצטדיון מרצדס-בנץ, צילום: Atlanta Falcons

ריץ' מקיי, נשיא ומנכ"ל אטלנטה פאלקונס, תיאר בעבר את הכוונה: "אמרנו מהתחלה שאנחנו רוצים מבנה ייחודי לאטלנטה, שלא יעלה על הדעת לומר עליו 'זה מזכיר לי'". הצלחתם ניכרת. אצטדיון מרצדס-בנץ הוא אחד האצטדיונים הבודדים בעולם שהפך לנושא לשיחה אדריכלית אמיתית, מחוץ לעולם הספורט לחלוטין. הוא ישמש כאחד משני מחצי הגמר של הטורניר, ב-15 ביולי.

אצטדיון מרצדס-בנץ, צילום: Atlanta Falcons

אצטדיון סופי: כשמגבלה הופכת לרעיון

המפרט שקיבלו האדריכלים של HKS היה ברור: לעצב חלל אייקוני וראוי ללוס אנג'לס, בירת הבידור של העולם. הבעיה היתה שנמל התעופה LAX שוכן כמה קילומטרים בלבד מהאתר, ותקנות גובה של מינהל התעופה הפדרלי כפו על האדריכלים לחפור מטה במקום לבנות מעלה. הקערה יושבת כ-30 מטרים מתחת לגובה הרחוב, עמוק יותר מכל אצטדיון NFL אחר.

אצטדיון סופי, צילום: Troutfarm27

הפתרון ההנדסי הוליד אחד הרעיונות הנועזים ביותר בבנייה ספורטיבית עכשווית. מעל הקערה השקועה נפרש גגון שקוף וענק, שעיצובו שאב מהנוף של דרום קליפורניה - קווי החוף, האוקיינוס, האקלים הפתוח. הגגון משתרע על פני כ-19 אקר ומוטבעות בו יותר מ-27,000 נקודות תאורה שיכולות להציג תמונות וסרטונים הנראים ממטוסים הנוחתים בנמל התעופה הסמוך. עלות הבנייה, שנאמדת בכ-5 מיליארד דולר, הפכה אותו לאצטדיון היקר ביותר שנבנה אי פעם.

אצטדיון סופי, צילום: Thank You

אצטדיון מטלייף: יארח את הגמר

האצטדיון שיארח את גמר המונדיאל ב-19 ביולי, בניו ג'רזי שממול מנהטן, הוא אולי הפחות מדובר מבחינה אדריכלית בקבוצה הזו. אך יש בו תכונה שלעיתים נדירות מצויה במבני ספורט גדולים: יכולת שינוי זהות. המבנה משלב חזית של תריסי אלומיניום וזכוכית, ומסוגל לשנות את כל תאורתו הפנימית תוך שעות בין כחול לאיגוד ג'יינטס לירוק לאיגוד ג'טס. הרעיון הוא שהחלל עצמו אינו ניטרלי, אלא משתתף פעיל בזהות של מה שמתרחש בתוכו. לקראת הגמר, שני הצבעים ייעלמו לטובת פלטת הטורניר.

אצטדיון מטלייף, צילום: Anthony Quintano

מה שמאחד את ארבעת האצטדיונים, למרות השוני הגדול ביניהם, הוא שהאדריכלות בכל אחד מהם אינה רקע. האדריכלות עצמה מהווה הצהרה על מה שעיר רוצה להיות, על מה שספורט יכול להיות, ועל האמונה שמבנה ציבורי גדול אינו חייב לוותר על חכמה עיצובית לטובת פונקציה. התשובה של מונדיאל 2026, בכל ארבעת המקרים האלה, היא בבירור לא.