מינימליזם וצבע - עיצוב פנים

לפני שנה, אחרי עשר שנות שהות בארה"ב, חזרה לימור שילוני לארץ, אך לא כאשת הי טק כפי שהייתה כשנסעה, אלא כמעצבת פנים, אחרי שהשלימה שם לימודי עיצוב והתמחתה בתחום. את הדירה שרכשה המשפחה ברעננה היא עיצבה "בשלט רחוק", עדיין ממקום מושבה ביבשת הגדולה, כשהיא נותנת לדמיון להוליך אותה ממרחקים " רציתי מרחב מגורים פונקציונאלי שיענה נכונה לצרכים שלנו, ויהיה מאופיין בשפה משותפת וייחודית לו. הרעיון היה מינימליזם כקו מנחה ליצירת עיצוב תמציתי, עם תוספת של משחקי צבע, וכבר ממרחק דמיינתי את הזרימה בין החללים" היא מספרת.

הדירה, 160 מ"ר + מרפסת גדולה (30 מ"ר), שוכנת בקומה גבוהה בבניין דירות יוקרתי, ואת חלוקת שטחה, הכולל  5.5 חדרים, הותירה שילוני נאמנה לתכנון המקורי, למעט שני שינויים קטנים שביצעה - ביטול חדר הארונות ביחידת השינה לטובת הגדלה של חדר הרחצה הצמוד, והגדלה של פינת האוכל על חשבון ביטול מקלחון בשירותי אורחים "אנחנו מרבים לארח, וחשוב היה לי שפינת האוכל תהיה בגודל ראוי ומותאמת לכך". ואמנם, כדירה השוכנת בבניין מגורים סיפור עיצובה אינו טמון במבניות יוצאת דופן, אלא בשפה אסתטית "אוקסימורונית" משהו, ששיוותה לה שילוני. ההשראה לשפה זו נשאבה מאמונתה בצבעוניות כמרכיב שמשחק תפקיד חשוב בעולם בו אנו חיים, מתיאוריה של "מיזוגי קטבים" כמו מזרח ומערב, ישן חדש וכד', מתפיסת המינימליזם כמהות שמאפשרת לחשוף ולתמצת בו בזמן, ומאהבה מיוחדת שהיא רוחשת לאסתטיקה יפנית המבוססת על תורת זן- שריד מלימודי מזרח אסיה בתואר הראשון שלה. למערך האסתטי המכונה על ידה "מינמיליזם וצבע" היא הוסיפה גם מוטיב גראפי של פסים, שהתחבב עליה אחרי שעסקה בו בסטודיו בו עבדה בארה"ב, והוא מופיע בוריאציות מגוונות בצורה מינימליסטית-מרומזת, אך בו בזמן מתוכננת מאד, ומשווה לחלל ממד קוהרנטי מקשר ושפה משותפת. החומריות בדירה רגילה למדי: את חלומה על ריצוף בטון מוחלק נאלצה לגנוז בשל אילוצים מבניים, והמירה אותו בחלופה פרקטית- באריחי גרניט פורצלן דמויי בטון אפור היוצרים משטח בעל מראה דומה, והקירות נצבעו בגון לבן-אפור, להשלמת מסגרת ניטרלית שנועדה להוות רקע נכון לצבעוניות המתוכננת. ואכן, חלל הדירה חושף מרקם ויזואלי בו המתקבל משימוש בצבעוניות עזה  ודומיננטית לצד קווים צורניים נקיים מאד "שימוש בצבע אינו סותר מינימליזם, אלא מהווה אמצעי להביע אותו" מוסיפה שילוני על השילוב שבד"כ נתפס כסוג של הכלאה לא נכונה או סתירה סגנונית.

מבט מהכניסה אל עבר חלל הסלון: קומפוזיציה נקיית קווים אך דרמטית בשימושי אדום ושחור עזים.

מבט מהסלון אל עבר הכניסה- ריצוף באריח גרניט פורצלן דמוי בטון אפור וקירות בגון לבן-אפור. ריצוף: "נגב"

הצבעוניות שנבחרה לחללי הדירה השונים אינה אקראית. היא מבוססת על גווני הנוף הנשקפים מבעד הפתחים הגדולים שמקיפים את החלל, אותם הותירה שילוני במתכוון ללא וילונות, על מנת שיחדירו את יפי הסביבה פנימה מחד, ויאפשרו היחשפות למראות החוץ מאידך. כך, לצד לבן אוורירי המסמל טוהר וניקיון ושילובים של שחור דרמטי, אשר מייצרים עוצמה ויזואלית וממד קלאסי בעת ובעונה אחת, מצטרפים למערך הצבעוניות אדום של שמש בשעת שקיעה, חום אדמה, ונגיעות ממוקדות של כחול ים ושמים. עם כל עוצמת נוכחותה, מעידה הצבעוניות על דיוק שאינו מותיר דבר ליד המקרה, ובכל חלל היא באה לידי ביטוי באורח שונה ובמינונים אחרים - כנגיעות בלבד או כמראה שלם. חלל הסלון, למשל, מתגלה כקומפוזיציה דרמטית של גווני שחור, לבן ואדום, המודגשת דווקא באמצעות הצמצום והצורניות המינימליסטית שמאפיינים את שפת העיצוב: קיר צבוע שחור מהווה רקע למערכת יחידות אחסון המורכבת מיחידה אורכית נמוכה עשויה עץ מגוון לוונגה, שמעליה תלויות שתי יחידות נוספות- אחת אדומה, שמכילה בתוכה מסך פלסמה, ואחת לבנה, כאשר מערכת הישיבה ממשיכה את מארג הצבע עם ספת עור בחום כהה ושולחן קפה המורכב מיחידה שחורה ויחידה לבנה. בפינת האוכל, מאידך, משתלב מגע הצבע עם מוטיב הפסים, תוך יצירת מראה מלא ייחוד משל מדובר בשטיח קיר דקורטיבי: שני פסים אנכיים המתקבלים ממשחקי מט ומבריק של פסים אופקיים בחום כהה, כשביניהם מפריד פס אנכי באדום עז. תאורת החלל מורכבת מגופים שקועים שהותקנו בתוך הנמכות גבס היקפיות שתוכננו להצנעת מערכת מיזוג האוויר, מגופים קבועי קיר ותקרה בעיצובים זהים ומעט גופים דקורטיביים שנתלו כהשלמה עיצובית באזורים ממוקדים כפינת האוכל או במטבח.

חדר הבנות הקטנות: צבעוני ונקי בעת ובעונה אחת. פריטי הריהוט תוכננו ייעודית ע"י שילוני בהתאמה לחדר ודיירותיו.

חדר השינה: חלונות חשופים במתכוון, ללא וילונות, נועדו להחדיר את מראות החוץ וגווניו פנימה.

פריטי הריהוט והנגרות מאופיינים בקווים נקיים מאד, ולצד פריטי ריהוט שתכננה שילוני ייעודית לחללים השונים תוך הקפדה על פונקציונאלית ופרקטיות, משובצים בחלל פריטים אייקוניים מוכרים, דוגמת כיסאות "מדמואזל" עשויים אקריל שקוף בעיצובו של פיליפ סטארק שהותאמו לשולחן העץ בפינת האוכל, או כיסאות הבר הידועים "ספון", בעיצובו של אנטוניו צ'יטריו, ששולבו בדלפק המטבח. פריטים אלה, מסבירה שילוני, נבחרו הן בשל התאמתם למארג העיצוב הכללי, והן בשל ערכם הקלאסי והיותם מייצגים ממד חוצה זמנים, מה גם שהם עשויים מחומרים פרקטיים, שלמותר לציין את חשיבותם בבית בו חיים שלושה ילדים קטנים ופעילים. ממד הצמצום המאפיין את שפת העיצוב בא לידי ביטוי אף בשילוב מדוד מאד של חפצי נוי, וכאשר הם כן משולבים הם מופיעים ב"שלשות", מודל אשר לדברי שילוני נושא עמו ערך אסתטי נכון ויזואלית והרמוני לעין. בתוך כך, לא נעדרת מהעיצוב גם זיקתה לתרבויות המזרח, ובחלל הסלון לדוגמה, בולט מעין "מיצב" מרשים במיוחד, שמתקבל מהדרך בה שולבו כיסאות מגולפים זהים ושלטים אותנטיים עם כיתובים בשפה הסינית משני עבריו של פתח היציאה למרפסת, כמו היו זקיפים השומרים על תמונת הנוף הנחשפת בעדו. שפת הצמצום והצבע מאפיינת גם את חדרי הילדים והשינה- כחול ביחידת ההורים, אדום עם שילובים ירוקים בחדר הבנות הקטנות, כולל מוטיב הפסים, וחותמת את סיפורו של עיצוב מגובש, שגם ממרחק לא הותיר דבר ליד המקרה.