מה היה לנו לפני עידן מגזיני העיצוב המפתים?

כשמדובר בעיצוב הבית הישראלי, שנות השמונים היו משמעותיות ביותר, שכן אז לראשונה הוא הפך לנושא מדובר בעיתונות המקומית, ודמותו כדמות החברה- ביטוי להשתנות ערכים ודרך חיים, או במילותיה של אילנה טננבאום, אוצרת התערוכה "שנות ה-80 - צ'קפוסט": ”התפוררות תחושת הקולקטיביות הישראלית והשתנות הגבולות בין המרחב הציבורי לפרטי". האירוע  שהתניע את התהליך שבו השתנתה הדרך בה קיבלנו אנו הישראלים את עיצוב הבית כחלק מן התרבות המקומית היה ה"מהפך" של שנת 77', כשמפלגת הימין עלתה לשלטון. היא הגתה את תכנית הליברליזציה שנועדה להסיט את הממשל הישראלי מן המודל הסוציאליסטי לעבר מודל חדש-קפיטליסטי-ליברלי. צרכנות מוגברת, שוק תחרותי ונסיעות תכופות לחו"ל היו אלמנטים מרכזיים בתכנית, שעיצוב הבית הישראלי של שנות השמונים היה התוצר הישיר שלה. כך לקח הבית הישראלי חלק בהתרחשויות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות במדינה והיה למראה לזהות שלנו בעשור שלאחר המהפך.

לבן תקופתנו המורגל בקריאת מדורים העוסקים בעיצוב הבית או מגזינים מפוארים וצבעוניים המוקדשים לטריטוריה זו, בעידן בו עיצוב הבית תופס נתח כה משמעותי בתרבות שלנו, קשה להאמין כי עד מחצית שנות השמונים, לא הייתה לו, לעיצוב הבית, נוכחות ממשית באמצעי התקשורת, לא בעיתונות, לא ברדיו, לא בטלוויזיה, וכמעט ולא בחנויות רהיטים. חנויות לייף סטייל, מגזינים לעיצוב, תכניות טלוויזיה ומדורים בעיתונות היומית החלו לרקום עור וגידים בעשור משמעותי זה והחלוץ היה מגזין הבית, שמאז נעלם לו. 

העיתון הפרוגרסיבי ביותר בתחום היה מעריב, העיתון שהתאים עצמו במהירות הרבה ביותר לשינויים של אותן שנים ואשר הקדיש לנושא עיצוב הבית מדור מיוחד שנקרא "עיצוב פנים" כבר בתחילת העשור. לא שלפני שנות השמונים לא היה לו לבית הישראלי אופי משלו, היה גם היה, אך הוא היה קשור בחבל הטבור להוויות קיבוץ הגלויות. לכל עדה או תרבות, למושב, לקיבוץ, לעיר-לכל אחד ואחד היה את הבית האופייני לו, והוא אצר בתוכו את האסתטיקה ואת המנהגים של דייריו. בשנות השמונים, עם הולדתו של הדור לקום המדינה, רקם לו הבית הישראלי אופי משלו ונוכחותו באמצעי התקשורת נולדה. 

כותבת: נורית ברצקי, צילום: ראובן קסטרו, ארכיון מעריב

כותבת מדור "עיצוב פנים", עטרה צ'חנובר, מעצבת פנים ופובליציסטית המקדמת גם היום נושאי תרבות וספורט, יצרה פלטפורמה פורצת דרך שאופייה כה שונה מהכתבות והמגזינים השלמים המוקדשים לנושא שאנו מכירים היום. באמצעים צנועים ובשפה פשוטה הסבירה צ'חנובר לקהל קוראיה את היתרונות של עיצוב חכם ונכון. היא התמקדה בנושאים כגון כיצד יש לבחור כיסא: "קודם כל יש לבחון את הכסא בישיבה. לעולם אין לקנות כסא מתוך פרוספקט או תמונה" יעצה לקהל הקוראים. המדור, שלבש אופי של ספר עצות וטיפים, המליץ למשל על עיצוב חדר קטן אך פונקציונאלי לתלמיד או לסטודנט "אם עומדת לפנינו בעיה של ריהוט חדר כזה, אפשר לפתור אותה באמצעים מועטים ולהשיג תוצאה פונקציונאלית ואווירה נעימה". לפרספקס, חומר אותו כינתה "הקריסטל של המאה העשרים" ייחסה את התכונה להעניק לכל חלל אופי "עתידני" וכך הפכה את עיתון מעריב במהלך שנות השמונים למעין מעבדה ומראה לעיצוב הפנים בישראל.

 לאורך העשור, תהליך השינוי התפיסתי וההשפעות מחו"ל הלכו והעמיקו, ובמקביל להתפתחות הכתיבה אודות עיצוב פנים במעריב, החלו גם מספר מגזינים לעיצוב לצאת לאור. בשנת 1985, הוסיף מעריב מדור שבועי נוסף - "שטח פרטי", והפעם מעין חלון הצצה לבתיהם של ידוענים ושיחה עימם בנושאי לייף סטייל ועיצוב הבית. נורית ברצקי, שכתבה את המדור, אומרת היום שמדובר במדור הראשון מסוגו בארץ שהיה פופולארי מאוד לא רק בקרב קהל הקוראים, אלא גם בקרב הידוענים, שביקשו להיחשף. בדומה למדורים שאותם אנו מכירים היום, הוצגו כוכבי המדור בתמונה צבעונית על רקע ביתם כשהמוטו הוא "ביתו של אדם – מבצרו". דפדוף בין דפי המדור המצהיבים בספריית העיתונות בבית אריאלה מגלים את אופיו האקלקטי והכל-כך מקומי של הבית הישראלי בשנות השמונים.

אורה נמיר שביתה עמוס בציורים של אמנים ישראליים פתחה צוהר לאוסף שלה כשהיא אומרת: "אני אוהבת כל כלי ושמחה עם כל תמונה בבית" ויצחק חופי שהיה ראש המוסד העיד על אהבתו לציור ישראלי ולביתו המרוהט בפריטים שנרכשו באפריקה, במזרח הרחוק שהיו עבורו קודם כל מזכרות מקריירה ארוכה ומפוארת ורק אחר כך פריטי עיצוב. מעצבת הפנים ציונה שימשי, שעבדה שנים רבות במשרדה של דורה גד וכך לקחה חלק בהתפתחות הבית הישראלי, מספרת על ביתה התל אביבי שבו שלט השילוב בין טקסטילים וטקסטורות שבטיות ואמנות ישראלית: "החללים מכתיבים תלייה של אלמנטים רכים יותר, למשל בדים, הדפס אפריקני, רקמה בוכרית, עבודת טלאים אפגאנית". 

כותבת: נורית ברצקי, צילום: ראובן קסטרו, ארכיון מעריב

תמורות חברתיות, פוליטיות ורעיוניות, שינוי בתפיסה הערכית בחברה הישראלית וראשיתה של תרבות הנסיעות לחו"ל הביאו ל"גילויו" של עיצוב הבית על ידי העיתונות המקומית וכך שהבית הישראלי שנולד בתוך תוכו של עידן של שבר והתפוררות תחושת הקולקטיביות הישראלית של סוף שנות השבעים, והתגבש במהלך שנות השמונים הוצג בעיתונות שיצרה בהדרגה לגיטימציה חברתית לנושא שנחשב עד אז מותרות. המודעות לעיצוב הבית נולד בשנות השמונים ובהדרגה נכנסה לתוך כל בית ובית בישראל. היום, במבט לאחור, ניתן לזהות את ניצניו של עיצוב הבית הישראלי ואת תחילתה של תרבות הלייף סטייל בארץ באותם מדורי עיתונות חלוציים.