פרוייקט עבור חיל האוויר בדרום, אדריכלות עדה כרמי מלמד אדריכלים
"כשיש מגבלות - שם מתחילה היצירתיות האמיתית"
בתוך המרחב הצבאי הסגור ביותר, האדריכל אורי לניר מתכנן מבנים שלא יפורסמו, עבור אנשים שלא ייקראו בשמם. הנה מה שהוא יכול לספר
ישנה נקודה בין יום הזיכרון ליום העצמאות שבה ברור יותר מתמיד כמה עמוק המרחב הבנוי שזור בחיים הישראליים. לא רק כרקע אלא כתנאי. אורי לניר, שותף במשרד "עדה כרמי מלמד אדריכלים", עובד במרחב הזה כל השנה, כל יום. המשרד שלו מתכנן בכל רגע נתון עשרות פרויקטים עבור כל זרועות הביטחון: היבשה, חיל האוויר, חיל הים, משרד הביטחון, התעשייה האווירית. חלקם בחזית ממש.
הבעיה היא שהוא לא יכול לדבר על רובם.
באדיבות עדה כרמי מלמד אדריכלים
מה שלניר כן יכול לספר מספיק כדי להבין מהי אדריכלות ביטחונית בפועל, ומה ההבדל בינה לבין הדימוי שאנשים נושאים בראשם, שרוב הזמן מזכיר בונקר. "אנחנו לא רואים בביטחון מגבלה בלבד", הוא אומר, "אלא מסגרת שמחדדת את החשיבה". כלומר, האילוצים הם לא האויב של הרעיון. לעיתים קרובות הם הרעיון.
חלל של אלף מטר ללא עמוד אחד
אחד הפרויקטים הבודדים שניתן לדבר עליו בשמו הוא יב"ר, יחידת הבקרה האווירית שבנייתה צפויה להסתיים ב-2027. מבנה של כ-18 אלף מ"ר שירכז את ניהול המרחב האווירי של ישראל. מרכז הבקרה עצמו תוכנן כחלל פתוח לחלוטין, ללא עמודים, בשטח של כ-1,000 מ"ר. כל מי שמבין משהו על הנדסה יודע שזו לא בחירה אדריכלית קלה.
אדריכלות עדה כרמי מלמד אדריכלים
"זה פרויקט מורכב ומעניין", אומר לניר, ומסביר שחלק מהעבודה הייתה ללמוד ממבנים דומים בעולם ולהתאים אותם למציאות הישראלית. אבל מה שמשך אותו לא פחות הוא הפונקציה עצמה: אנשים שיושבים שם שעות ארוכות, מקבלים החלטות בזמן אמת, צריכים להתמצא באינטואיציה בסביבה שמשתנה.
לניר מוסיף: "אנחנו מתכננים מבנים עם אופק של 50 שנה קדימה". בתחום שבו הטכנולוגיה משתנה בקצב מסחרר, זה אומר שכל מה שמתוכנן היום צריך לדעת להכיל דברים שעדיין לא קיימים.
צילום: רפי דלויה. אורי לניר , אדריכל-שותף, עדה כרמי-מלמד אדריכלים
מחוץ לתחום הדיון
מעבר ליב"ר, המשרד שותף בתכנון מרכז למחקר גרעיני בהיקף של כ-80 אלף מ"ר, מרחב התעשייה האווירית ליד לוד, שטח אש לחטיבה הטכנולוגית של צה"ל ועוד פרויקטים שלניר מגדיר בפשטות כ"מסווגים". כלומר: אין שמות, אין תמונות, ולא תמיד יש תיאור.
מה שכן ניתן לומר הוא שהמכנה המשותף לכולם הוא מורכבות. "זה לא פרויקט שמתחיל מנקודת אפס רגועה", הוא מסביר, "אלא כזה שנכנס למערכת שכבר פועלת, משתנה ומגיב כל הזמן." התכנון מתבצע תוך כדי תנועה. השטח הופך ל"מעבדה חיה", שבה מה שצויר השבוע אולי כבר לא רלוונטי בשבוע הבא.
הגבול בין תכנון לביצוע, שבאדריכלות אזרחית בדרך כלל ברור למדי, כאן מיטשטש לחלוטין. ההחלטות נדרשות להיות מהירות ומדויקות בו-זמנית. "צריך לייצר מערכות שיודעות להשתנות", הוא אומר.
עדה כרמי מלמד אדריכלים
האדם שבפנים
לצד כל אלה, לניר מתעקש להחזיר את המבט אל האדם. גם בתוך סביבות ביטחוניות קשיחות, המשרד משלב אור טבעי, פרופורציות מדויקות ואלמנטים של רוגע. בפרויקטים שונים שולבו פטיו, ירק ומקצבים אדריכליים שמסייעים להתמצאות ויוצרים תחושת יציבות. "הקצב הזה עוזר להבין את המקום באופן אינטואיטיבי", הוא מסביר.
ולא רק התמצאות. גם מנוחה. אזורי שינה ושהייה מתוכננים מתוך הנחה שהיכולת לעצור ולהתאפס היא חלק מהיכולת לתפקד. "אדריכלות טובה לא רק מגנה ומתפקדת", אומר לניר, "היא גם נותנת לאנשים את השקט לפעול בדיוק כשזה הכי חשוב". זו אולי ההגדרה המדויקת ביותר של מה שהמשרד הזה עושה - מייצר סדר בתוך אי-ודאות. "כשיש מגבלות," מסכם לניר, "שם מתחילה היצירתיות האמיתית".
כתבות נוספות
