מה ששקע עולה: הקאמבק של פינת הישיבה

מגפת הקורונה הכניסה את כל העולם לסגר, כשהוא הסתיים רבים גילו שהם רוצים לשבת אחד מול השני. הטרנד שמחזיר את הסלון לתפקידו המקורי ומדריך קצר לאיך עושים את זה נכון

זוהר שחר לוי

7 דקות קריאה

12-07-2026

בשנת 1957, כשהמשפחה מילר נכנסה לביתה החדש בקולומבוס, אינדיאנה, מה שחיכה להם בסלון לא היה ספה מול טלוויזיה. האדריכל אירו סארינן ומעצב הפנים אלכסנדר ג'ירארד כרו לתוך הרצפה חלל ישיבה שקוע, עגול, רצוף כריות צבעוניות, שכדי להגיע אליו צריך לרדת ארבע מדרגות. הם קראו לו conversation pit, פינת שיחה. הרעיון היה פשוט: כשכולם יושבים באותה גובה, מסודרים במעגל פנימה, השיחה זורמת אחרת.

ה- conversation pit המקורי בבית משפחת מילר . Balthazar Korab Archive

כמה שנים קצרות לאחר מכן, ב-1963, פרסם מגזין טיים ידיעה מנצחת בשם "Fall of the Pit". חדר שקוע בלי מעקה, שאלות לא נעימות אם מישהי עמדה בשולי הגומחה בשמלה, והסיכון לאחר כמה כוסות יין הפכו את פינת השיחה לבדיחה. בעשורים שלאחר מכן התמונה התהפכה: הרצפות השקועות כוסו, והסלון חזר למה שנלחמו נגדו מלכתחילה, ספה אחת מכוונת למסך הטלוויזיה.

עכשיו חוזר לחיינו טרנד הסלון העגול, פינת הישיבה השקועה (או "בור השיחה" בתרגום מילולי מאנגלית). יתכן והסיבה היא נוסטלגית, אבל לא רק.

צילום: shutterstock

למה דווקא עכשיו?

אחרי הסגרים, משהו השתנה באיך שאנשים חושבים על הבית. החדר שהיה אמור להיות אזור שינה הפך לחדר עבודה, פינת הסלון הפכה לכיתה, ומהמטבח נוהלו ישיבות צוות. כשהכל נגמר, הצורך לשבת עם אנשים אמיתיים בחדר אמיתי הפך לצורך ממשי. פינת הישיבה העגולה, החלל שתוכנן בדיוק לשם כך, נמצאת שוב על לוחות תכנון בכל רחבי העולם.

יש גם הסבר אחר. העולם מלא מסכים ורשתות חברתיות, וחלל פיזי שמיועד אך ורק לשיחה פנים אל פנים הפך למעין יוקרה שקטה. מעצבים שהתייחסו למגמה בפרסומים שונים, ציינו כי הם מצפים לראות יותר ויותר פינות כאלו בשנה הקרובה. לדבריהם, כשכל פרט אחר בחדר נלחם על תשומת לב, חלל שמאפשר לאנשים להסתכל אחד על השני הוא ניצחון עיצובי.

הדמיה: shutterstock

דווקא דור ה-Z, שנחשב לדור המסכים, הוא זה שמניע את הטרנד באינסטגרם ובטיקטוק. לפי מומחי עיצוב, פינת השיחה מחברת שני דברים שהדור הזה נמשך אליהם, נוסטלגיה ואסתטיקה חזקה. זה רטרו מספיק כדי להרגיש ייחודי, ומספיק פוטוגני כדי להישאר.

צילום: shutterstock

הגרסה החדשה נראית אחרת

פינת השיחה/פינת הסלון השקועה של שנות ה-70 הייתה עמוקה, כהה, מרופדת שטיח שאג ודי מאיימת. הגרסה של 2026 נקייה יותר: בד בוקלה בצבע שנהב ולא טוויד חום, בטון מינימליסטי ולא עץ כבד, תאורה מפוסלת מעל ולא ניאון מסביב. האדריכלים הוסיפו גם פתרונות בטיחות שנראים טוב, שפות מוארות ומדרגות רחבות.

הגרסה הנפוצה יותר כיום היא זו שלא דורשת שיפוץ בכלל. במקום לחפור בתוך הרצפה, ניתן ליצור את האפקט של חלל שקוע דרך סידור ריהוט. ספות מודולריות שמתכופפות בצורת U או עיגול, שטיח גדול שמגדיר את האזור, שולחן קפה נמוך, ואולי כמה כריות רצפה. התוצאה לא זהה אדריכלית, אבל היא מייצרת את אותה תחושה של חלל שמוקדש לישיבה פנים אל פנים.

הדמיה: shutterstock

איך עושים את זה?

אדריכלות - אם יש אפשרות לשיפוץ, השקע האופטימלי נע בין 20 ל-35 ס"מ. עמוק יותר יוצר תחושת ניתוק ומאידך, רדוד מדי לא מייצר את האפקט באופן מלא. ספות בנויות הן הפתרון הקלאסי, עם מזרנים עבים ותאורה תלויה מעל המרכז "הבור".

ריהוט - אפשר לתחום את הרצפה בשטיח, להיעזר בספה מודולרית בצורת U כשהיא פונה פנימה, שולחן קפה נמוך ותאורה עמומה עושים את יתר העבודה. חשוב לא לכוון את הישיבה לכיוון הטלוויזיה, כי כל כוונת העיצוב היא שהמיקוד יהיה על האנשים בחדר.

צבע וחומר - הגרסאות המצליחות ביותר עובדות עם גווני אדמה ובדים עם מרקם, בוקלה, פשתן, קטיפה. כריות רצפה ופופים מרחיבים את שטח הישיבה ומוסיפים שכבות. אם יש ספה בנויה, כדאי להשאיר את הגוון ניטרלי ולהכניס צבע דרך האביזרים.