"סגנון כפרי"? אין דבר כזה

כיום, לא ניתן להגדיר את הישובים הערביים ככפרים, ובד בבד מוגזם להגדיר ולו אחד מהם כעיר (פרט לנצרת). הישובים הערביים איבדו את יתרונות הכפר, וזכו רק בהזדמנויות חלקיות ומעטות משלל האפשרויות שמציעה מסגרת עירונית. מעבר החברה הערבית הפלסטינית בישראל מעבודה חקלאית בכפר לעבודה שכירה ביישובים היהודיים התרחש במהירות, והואץ כתוצאה מהפקעת קרקעות מאסיבית. בניגוד לתהליכים דומים בארצות מתפתחות ומפותחות, תהליך זה לא לווה באורבניזציה (עיור), שכן העיר היהודית דחתה את העובדים הערבים, וכמובן לא הייתה, ועדיין אין, עיר ערבית שתקלוט אליה תושבים חדשים. אזרחים ערבים שניסו להתגורר בערים יהודיות, התייאשו עד מהרה ושבו ליישובי המוצא שלהם, כי העיר היהודית פלטה אותם מתוכה. היחס בין אזרחים ערביים לבין העיר היהודית הוא יחס חליפין מנוכר. הם מוכרים את כוח העבודה שלהם, ומקבלים ממנה בתמורה מוצרים ושירותים.   

באין מעבר מן הכפר אל העיר או בין יישוב ליישוב, נותרו התושבים בכפריהם ושימרו את המבנה הדמוגרפי ואת הלכידות החמולתית. באין ניידות משמעותית, הכפרים תפחו, גדלו והתנפחו. הכפר הערבי עבר תהליך של מודרניזציה משובשת וכפויה של צמיחה עירונית סלקטיבית, אינסטרומנטלית, מעוותת, וזאת תוך שמירת המבנים המסורתיים ומסגרות השמרנות הערכית וההתנהגותית. ככלל, העלייה ברמת החיים ובמיוחד ברמת המגורים של הפרט גבוהה יותר מרמת פיתוח המרחב הציבורי. הפיתוח משתרך אחר הקדמה, אך אינו מצליח להדביק אותה. 

כתוצאה מתהליכים אלו, המונח 'בנייה כפרית' אינו רלוונטי עוד לימינו, משום שטכניקות הבנייה ה'כפריות' שהיו נהוגות לפני קום המדינה, בהן אנשים בנו במו ידיהם מחומרים מקוריים, ונשים ילדים וגברים השתתפו בתהליך הבנייה תחת ההנחיה והפיקוח של המועלם (מאסטר הבנייה) וללא מעורבות מקצועית של אדריכל, אינן רלוונטית יותר. כל התהליך במהותו הפך למודרני במקום לכפרי, אך באפשרותנו לקבל השראה מהמודלים הכפריים שנבנו בשדות הפתוחים והיוו מעין בנייה רקמתית שאפשרה חיים חברתיים וקהילתיים בקרבת המשפחה והשכנים, שניתן לאמץ אותם גם בבנייה העירונית. ניתן לחוות ארכיטקטורה עדכנית ואקטואלית המשלבת מרכיבים 'כפריים' כדרך חיים המעודדת קיימות סביבתית וחברתית, וכמודל המספק השראה לחיי הקהילה ולכבוד לסביבה הטבעית והאקולוגית. צורת הארכיטקטורה הכפרית (שהתבססה על ערכים חקלאיים, אקולוגיים, וחברתיים), השתנתה ללא היכר ואינה קיימת עוד, אך עלינו לאמץ אתם הערכים העומדים מאחוריה. 

ערכים אלו יכולים להיות חלק מתחביר הבית המודרני דרך שימוש באמצעים רבים, כמו החדרת החוץ אל הפנים וזרימת הפנים אל החוץ, ללא שימוש בחלונות קונבנציונליים אלא בעזרת פתחים ממשיים. ישנם אספקטים רבים בתכנון המשפיעים על ההיבט הכלכלי וליישומם אין צורך בטכנולוגיות יקרות, כמו שימוש באנרגיה טבעית לחימום ולקירור על ידי שימוש במשרבייה החוסמת את קרני השמש ואת המבט מבחוץ פנימה, אך מאפשרת התבוננות החוצה. גידול צמחיה בין המשרבייה לפנים הבית מאפשר אקלים טבעי וירוק ואוויר רווי בחמצן, וכמובן יוצר מראה טבעי, אסתטי ופסטורלי, תוך שמירה על הפרטיות וחסכון משמעותי באנרגיה ובמשאבים.  

עלינו להחליף את מושג הכפריות– לחתור לארכיטקטורה מודרנית ברת קיימא במובנה המקומי, במקום אדריכלות אוניברסלית המתאימה לכל מקום אך לשום מקום... לכל מקום מאפיינים תרבותיים, אקולוגיים, חברתיים וכלכליים משלו, ואנו שואפים לאדריכלות מקיימת וקונטקסטואלית, תלוית מקום וזמן. ניתן להמחיש תפיסה זאת דרך שלושה פרויקטים שתכננתי:

בית הטרסות בנווה שלום – הפרויקט מהווה דוגמא לתפיסה תכנונית המשלבת אלמנטים עכשוויים שמתרבתים את הטבע ונטמעים בסביבה החקלאית. במבנה זה יצרנו תחושת ביתיות על ידי שילוב קולאז'יסטי בין מרכיבי הנוף הטבעי הקיים (קירות וטרסות) לבין חומרים מקומיים (אבן) והצבתם בכפיפה אחת לצד אסתטיקה עכשווית, העושה שימוש במרכיבים ובחומרים הזרים לחלוטין לסביבה הטבעית המקומית, כגון קירות זכוכית גדולי ממדים, פלדה ורכיבים מתועשים.

בית החצרות – לפי תפיסתי, הווילה הכפרית הערבית-פלסטינית המסורתית נהרסה כיום כליל או שינתה את צורתה לחלוטין. בבית החצרות (וילה פאהד) הממוקם בסמוך לטייבה, שבנו לערכים שנשכחו של מגורים בבתי כפר אריסטוקרטיים מפוארים. אולם, במקום לחקות את גינוני הראווה ואת המונומנטליות של הבתים ההיסטוריים, הגישה הארכיטקטונית בבית החצרות מושתת על ענווה ועל רגישות למקום ולהקשר התרבותי העכשווי. 

מבנה המשרביה – עיצוב המבנה, הממוקם בבית צפאפא, מציע פרשנות מחודשת ועכשווית לאלמנטים מסורתיים בארכיטקטורה הערבית, ובד בבד מספק פתרונות חדשים ויצירתיים לנוף החברתי והתרבותי המשתנה של המרחב המצוי על סף עיור. אפקט הריחוף נוצר בעזרת הפרשנות היצירתית של ה"משרביה" הערבית - מחיצה דמוית רשת ששימשה בעבר כמפתן המפריד בין הפרטי לציבורי. האפקט המסורתי של שקיפות חלקית מושג דרך הצבת האבנים במרווחים בלתי אחידים, היוצרים קלילות ואווריריות. מעטפת הבית מאפשרת סינון אור, אפקט ארובה, וגידול צמחייה, והכל בסימן איכות סביבה ירוקה.

*אדריכל סנאן עבד אל קאדר הוא בעלי משרד האדריכלים הבינלאומי SAA . מאחוריו 25 שנות ניסיון ועשרות פרויקטים שהפכו לאבני דרך בעולם האדריכלות וזכו בפרסים ובהכרה מקצועית בינלאומית. בשנים האחרונות המשרד יזם ותכנן את תכנית הבנייה הגדולה והמקיפה ביותר בהיסטוריה של מזרח ירושלים. לאחרונה עבר המשרד למשכנו החדש ביפו, כדי לחשוף את שפתו האדריכלית הייחודית בפני תושבי מרכז הארץ.

http://www.senanarchitects.com /